הסרט "אני, סלין דיון" מציע הצצה אינטימית וחשופה למאבקה של הכוכבת הגדולה במחלה ששינתה את חייה. הסרט התיעודי מעורר ההשראה שם את המוזיקה שליוותה את חייה בקדמת הבמה ומציג את חוסנה של הנפש האנושית.
הקומיקאי דייב שאפל (חברים בכל מחיר) מתבדח ומארח את מסיבת הרחוב הברוקלינאית הזו שתיעד מישל גונדרי (שמש נצחית בראש צלול), במהלך שבת אחת של שמש. בין המוזמנים כמה מהקולות הבולטים בתרבות האפרו-אמריקאית – אריקה באדו, מוס דף, טאליב קוולי ולהקת הפוג'יס שמתאחדת לרגל המאורע לאחר שבע שנים של גירושין. גונדרי מקדים את הקונצרט הזה עם צילומים מהחזרות ושוטטותו של שאפל בעיר מוצאו באוהיו.
שלוש בנות מטקסס מעיזות לפתוח את הפה ומצליחות להניע את גלגלי השנאה. במאית הדוקומנטרי המעולה, ברברה קופל (Harlan County, USA) ושותפתה, ססיליה פק, מתארות את הפוליטיזציה שעוברת להקת הבנות הדרומיות המצליחה, ה"דיקסי צ'יקס" (מס' 1 במכירות ללהקת בנות), לאחר יציאה פומבית נגד בוש (טקסני בעצמו!) ומלחמתו בעיראק, וגם נגד הקונבנציות של תחנות הרדיו-קאנטרי בארה"ב. זוכה פרסים רבים, ביניהם גם פרס השופטים בפסטיבל הבינלאומי של שיקאגו
בזמן עבודתו עם כריסטינה אגילרה על הקליפ ל-Dirty, נחשף הצלם והבמאי, דייב לה-שאפל, לתופעה חדשה בתחום ריקוד הרחוב. קבוצות של צעירים שחורים בדרום לוס אנג'לס מצאו דרך חדשה לתת ביטוי לזעמם החברתי, ה-clowning וה-krumping , שילוב של מחול פולקלוריסטי אפריקאי (הכולל את צביעת הפנים בצבעי מלחמה) עם אקרובטיקה מהירה ווירטואוזית, כתחליף למלחמת הכנופיות וכאמצעי לצעוק את מצוקתם. הסרט הדוקומנטרי הזה מוציא לראשונה לאור את המהפכה הארטיסטית שנולדה ממצוקה גדולה, תוך שהוא יוצר נגישות חסרת תקדים לרקדנים המדהימים העומדים במרכזו:מוקפים באלימות, פעילות של פשע והתמכרות לסמים, מצליחים הגיבורים האמיתיים של הסרט להתרומם מעל כל זה. הסרט מציע הצצה אינטימית ורעננה לתוך חייהם של הילדים הללו בזמן שהם חושפים את הרוח היצירתית שבהם ויוצרים אומנות, ולעיתים אף משפחה, במקום שלא ניתן למצוא בקלות.