צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
חוסר התועלת והליגלוג במלחמה בתעלות במלחמת העולם הראשונה מוצגת ע"י מפקד יחידה בצבא הצרפתי שחייב להתמודד עם המרד של אנשיו וגנרל מחפש-תהילה אחרי שחלק מכוחותיו נסוגים מהאש במתקפה בלתי-אפשרית.
סרטו המודרניסטי והקיצוני ביותר של ברגמן – מעין מסה אינטלקטואלית על משמעות הקיום (אם בכלל יש כזו), על הקו הדק בין מציאות לפיקציה, בין שפיות לטירוף, ועל אומנות הקולנוע. שחקנית שנדרה נדר של שתיקה, עוברת לחיות בבקתה מבודדת, מטופלת באחות שדומה לה מאוד.בדמיון הזה בין השחקניות ליב אולמן ("תמונות מחיי נישואין") לביבי אנדרסון ("פני המכשף"), עושה ברגמן שימוש לצורך טשטוש הזהות בין שתיהן (עד כדי כך שבאחד השוטים, פניהן מתמזגים זה בזה).
המשטרה אינה מצליחה לתפוס רוצח ילדות עד שהפושעים מחליטים לצאת למצוד. הסרט נעשה בגרמניה ושיקף את עליית הנאציזם ומשפטי הרחוב של אותה התקופה.
היחפן (צ'רלי צ'פלין) נוסע ליוקון לקחת חלק בבהלה לזהב בקלונדייק (נהירה המונית של תושבים שהחלה ב-1897 לצפון-מערב קנדה בחיפוש אחר זהב). מזג אוויר גרוע תוקע אותו בבקתה מרוחקת עם כורה מחצבים שמצא מרבץ זהב גדול (מאק סוויין) ועם עריק נמלט (טום מוריי). לאחר שדרכם נפרדה, הכורה והפליט נלחמים על עורק הזהב של הכורה, לחימה שהסתיימה כאשר הכורה מקבל מהלומה בראש והעריק נופל אל מותו מצוק. הנווד מוצא את עצמו בסופו של דבר בעיירת מחפשי זהב ובה הוא מחליט סופית לוותר על חיפוש הזהב. לאחר שהוא לוקח על עצמו משרה להשגיח על בקתה של מחפש אחר, הוא מתאהב בבחורת מרזח בודדה (ג'ורג'יה הייל), כשהוא חושב בטעות שגם היא התאהבה בו. עד מהרה הוא מוצא את עצמו מותקף ע"י הכורה אותו פגש קודם לכן. הכורה לקה במחלת השכחה וכעת צריך את היחפן כדי לעזור לו למצוא את העורק שלו, על ידי זה שיוביל אותו חזרה לבקתה הראשונה.
אודרי הפבורן קטפה את פרס האוסקר על תפקידה כנסיכה מודרנית המורדת במחויבותיה המלכותיות, ומחליטה לברוח ולטייל ברומא לבדה. היא פוגשת את גרגורי פק, עיתונאי אמריקאי המחפש סקופ, ומתנהג כמי שאינו מכיר את זהותה האמיתית, אך תוכניותיו מתבדות כשהוא מתאהב בה.
דרמת פשע ופעולה על מאבק הכוחות והמוחות המתנהל בין בלש משטרה אובססיבי ומסור למשימתו, לשודד מתוחכם, הנקלע לבעיות עם אנשי כנופייתו.
בתום מלחמת העולם השנייה, נפגשו החיילים המשוחררים פרד דרי (דנה אנדרוס), הומר פאריש (הרולד ראסל) ואל סטפנזון (פרדריק מארץ'), בתופשם טרמפ אגב שובם הביתה. היה זה על מפציץ שהיה בדרכו לעיר בון, עיר המערב-התיכון אמריקאית טיפוסית. פרד היה סגן בחיל האוויר ומפציץ באירופה. הומר היה בצי ואיבד את ידיו מחמת כוויות שספג כשספינתו נפגעה. אל שירת כסמל בחיל הרגלים באוקיינוס השקט.
בבית קפה בתחנת רכבת, עקרת בית בשם לאורה ג'ייסון פוגשת דוקטור בשם אלס הרבי. למרות ששניהם נשואים למישהו אחר, בהדרגה, הם מתאהבים אחד בשני. הם ממשיכים להיפגש כל יום חמישי בבית הקפה הקטן, למרות שהם יודעים שהאהבה שלהם לא אפשרית.
קומדיה נפלאה וקלאסית של הווארד הוקס (התרדמה הגדולה), בכיכובם של קרי גרנט (מזימות בינלאומיות) וקתרין הפבורן (סיפור פילדלפיה). העלילה עוקבת אחר התגלגלות עצם של דינוזאור, בשרשרת צירופי מקרים משונה. דיוויד הוא פרופסור לזואולוגיה שצריך את העצם בשביל המוזיאון שהוא בונה. כשהוא מאבד את פנתר המחמד שלו, "בייבי", זה כבר יותר מדי בשבילו.
טוני קאמונטה המכונה "פני צלקת" הוא בן שכונת עוני ההופך משומר-ראש זוטר למלך עולם הפשע של שיקגו - ללא ספק הגנגסטר הנועז, האנרגטי ורב העוצמה ביותר שנראה אי פעם על המסך. את דמותו ביססו בן הכט ושותפיו לתסריט על הקריירה של אל קאפונה. כל האמור לעיל, בסיוע הבימוי המבריק של הווארד הוקס, הסגנון הוויזואלי האגרסיבי, העריכה המקורית, אפיון הדמויות ובעיקר הטיפול הציני בחומר, הופכים את "פני צלקת" לסרט גנגסטרים קלאסי ואת הצפייה בו לחוויה מענגת גם בימינו.
מערבון איטי ובלתי שגרתי בשחור-לבן של הבמאי הייחודי, ג'ים ג'רמוש (גוסט דוג), עם ג'וני דפ בתפקיד הראשי. לטענת הבמאי, קריאה בספר על הגות ומחשבה אינדיאנית, הזכירה לו מאוד את כתביו של המשורר וויליאם בלייק ? מקור שמו של הגיבור. רואה חשבון סהרורי נשלח לכל הרוחות ויוצא למסע שבו חושבים אותו בטעות למשורר האמריקאי הנודע. הסרט משופע בהופעות אורח קטנות ומרשימות, כמו זו של איגי פופ כשפחתם של שני "אדונים". את המוסיקה לסרט תרם ניל יאנג.
עיבודם המזהיר של הבמאי סטיבן פרירס (נאמנות גבוהה) והתסריטאי כריסטופר המפטון (אמריקאי השקט) לרומן המכתבים של קודרלו דה לאקלו מנסה להתמודד עם הקשר או חוסר הקשר שבין מין לאהבה. פרירס מדגיש את המנייריזם של הדמויות - אצילים ובורגנים ערב המהפיכה הצרפתית - עם צילום מנייריסטי. האנשים מפורכסים בתחפושתיהם, מצולמים בתקריבים מדהימים, בפוקוס רך, שמחמיא לאינספור מלמלות שמהלכות בתוך גנים מטופחים, ומדגיש את הפנים המפודרות כמסיכות בצרפת של 1780. המרקיזה דה מארטיי (גלן קלוז, 'אמריקן ביוטי') והויקונט ואלמונט (ג'ון מלקוביץ', 'קון אייר') עסוקים באינספור אינטריגות ומשחקים אכזריים בתחום האהבה, עד שחיציו של הקופידון פוגעים ומתאכזרים עוד יותר. "יחסים מסוכנים" הוא סרט שובב המציע בידור מושחת, יחד עם השחקנים מישל פייפר, קיאנו ריבס ואומה תורמן.
אין הרבה אנשים שלא שמעו על המחזמר הותיק של אנדרו לויד וובר, "פאנטום האופרה". מדובר באחד ממחזות הזמר הותיקים ביותר בתולדות ברודווי והווסט-אנד. אחרי 17 שנה על במת התיאטרון המחזמר הופך לסרט קולנוע רב תקציב מאת הבמאי של "עת להרוג", "הלקוח", "תא טלפון" ועוד סרטים שונים ומשונים. העלילה מתרחשת בבניין האופרה הצרפתי. במרתפים מתגוררת ישות מסתורית המתעללת בצוות העובדים והזמרים. הישות המסתורית נקראת "פאנטום האופרה" והיא דורשת מהבמאי שיחליף את הזמרת הראשית בזמרת צעירה שהוא מאוהב בה. הזמרת הצעירה מודה לפאנטום מקרב לב אבל מעדיפה להתאהב בבחור צעיר ויפה מראה. הפאנטום מקנא ורוקם מזימה..