סרטו הנודע של אקירה קורוסאווה. הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה בשנת 1951, זכייה שהובילה לפרסומם של קורוסאווה ושל הקולנוע היפני ברחבי העולם המערבי. הסרט מבוסס על שני סיפורים מאת הסופר היפני אקוטגווה ריונוסקה, ומתאר פשע של אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראייה:- טג'ומרו, הנאשם באונס וברצח.- טקהירו, הסמוראי הנרצח, שדבריו מגיעים באמצעות מעלה באוב.- מסאקו, הנאנסת, שהיא אשתו של הנרצח- חוטב עצים ששמו אינו ידוע, שצפה באירוע.הארבעה מעלים מזיכרונם את הפשע. ארבעת העדויות סותרות זו את זו והצופה אינו מסוגל לגלות את האמת, ובפרט אינו מקבל תשובה לנסיבות המוות: האם היה זה מוות בדו קרב, רצח או התאבדות? המוות הוא נתון אובייקטיבי, אך תיאור נסיבותיו סובייקטיבי לחלוטין ומשקף את הפרשנות שנותן למאורעות כל עד ראייה (שהוא גם שותף למאורעות).
אפופיאה של דויד לין, על אלה שנפלו בשבי היפני במלחמת העולם השנייה, באחד מסרטי המלחמה המפורסמים ביותר, שהיה בין הראשונים שהצביעו על הבזבוז, הטרגיות והטפשות שבמלחמה. זהו סרט ראווה אינטליגנטי ולי הצליח למזג בו עדינות סובייקטיבית עם סצינת המונים וקרבות. אוסקר לסרט הטוב 1957.
בשנות ה-70' המאוחרות של המאה ה-19 עמדה קיסרות יפן בפתח תקופה חדשה, כאשר רוחות קידמה ומודרניזציה החלו לנשב לפתחה של המעצמה, הודפות ממקומה את תפיסת העולם הפיאודלית שאפיינה את תושבי האי משך שנים רבות. בנקודת זמן זו בדיוק החליט הקיסר מייג'י לחסל את שארית הסמוראים שהמשיכו לחיות בהתאם לתפיסות עולם קודמות, במגמה לנשל אותם ממעמדם ההיסטורי כמשמרי אדמות האימפריה, ולהמשיל עליהם את לוחמיו שלו ברוח האקדח, כלי הנשק של העת החדשה. במגמה להכשיר לוחמים חדשים למשימות אלו, הובא למדינה מטעם הקיסרות הקפטן האמריקאי וודרו אלגרן (טום קרוז), בוגר מלחמת האזרחים האמריקאית העקובה מדם שהתרחשה, פחות או יותר, באותה תקופה. אולם התכניות המקוריות של הקיסר נהרסות, כאשר במהלך קרב בלימה מטעם כוחות הקיסר מול אחרוני הסמוראים נפצע אלגרן, והוא נלכד בשביים של לוחמים עתיקים אלו, שהחרב שימשה ככלי נשקם. באמצעות חוקי המוסר והכבוד שהנחו אותם בחייהם, כבשו הסמוראים את ליבו של אלגרן, ובעודו מחלים, למד בלהט את דרך חייהם ואופן לחימתם. מנהיגם, קטסומוטו, דחק בו לבחור עמדה לקראת הקרב הסופי בין הכוחות.
אם יש סרט של טאקשי קיטאנו שזקוק להרצאה מקדימה זהו "בובות". תשכחו כל מה שראיתם עד עכשיו אצל קיטאנו. זהו סרט שונה וחריג במכלול יצירתו, השואב את האסתטיקה, את סגנון המשחק ואת התפתחות העלילה מתיאטרון הבובות המסורתי ותיאטרון הקבוקי. "בובות" הוא מבט רומנטי, בעל יופי ויזואלי עוצר נשימה, על מושג האהבה. שלושה סיפורים המשתלבים ביניהם על אהבת נצח: גבר ואישה צעירים המסתובבים כשהם קשורים האחד לשניה עם חבל אדום; איש יאקוזה מזדקן חוזר אחרי 30 שנים לפארק בו הוא היה נוהג לפגוש את אהובתו; כוכבת פופ יפהפייה שפניה הושחתו פוגשת את המעריץ הכי נאמן שלה.
יצירת מופת מאויירת להפליא ועמוסה בקטעי פעולה שכתב מאמורו אושיי (Ghost in the Shell, Avalon) וביים הירויוקי הוקייורה (אנימטור בכיר ב- Akira). יפן של שנות ה-50, האלימות גוברת ברחוב ובמשטרה. לוחם יחידה מובחרת לא מצליח למנוע פיגוע התאבדות של מחבלת, ומאחר שפניה נותרים חקוקים במוחו הוא יוצא למסע חיפושים אחר דמותה. כשהוא פוגש את אחותה הם נקלעים למאבק שמתחולל בין הטרור הבלתי מתפשר לבין יחידות המשטרה האלימות.
גירסה מורחבת .ורגילה "טורה! טורה! טורה!" נקרא על שם הביטוי ביפנית המסמל תחילתה של התקפה, קיץ 1941 היה קיץ קשה למודיעין האמריקאי. סרט המלחמה המשותף לריצ'רד פליישר, קינג'י פוקאסקו וטושיו מאסודה. עוקב אחר המהלכים הפוליטיים, הדיפלומטיים והצבאיים שהובילו למתקפת הפתע של חיל האוויר היפני על בסיס הצי של ארה"ב בפרל הארבור. הפקה מרשימה זוכה באוסקר על צילום ואפקטים.שעוררה מחלוקת, כאשר גורמים אמריקאים חששו שהסרט מעניק תהילה ליפניים ומציג את האמריקאים כלא מוכנים.העובדות המתוארות בסרט גורמות לארצות הברית להיכנס למלחמת העולם השניה.ו- הקרב על המידווי- הוא סרט המשך מהזוית ההיסטורית בהפקה שונה.המתארת את התשובה האמריקנית למתקפה .