זמן, זכרון, היסטוריה. הצרפתי כריס מארקר יוצר קולנוע ניסיוני שגם אחרי עשרות שנים מצליח להיות חדשני ואחר. המזח (1962, 29 דק') יוצר בחצי שעה המורכבת מתמונות סטילס, מרגע קצר אחד של תנועת מצלמה ומפסקול אפקטיבי ומצמרר, עולם עתידני בו הפרט החולם ניצב מול עולם אפל שאחרי פצצת האטום.
אוליב היא ילדה קטנה עם שאיפה נורמלית למדי: לזכות בתחרות הילדה החמודה ביותר בארצות הברית. המשפחה שלה אפילו תומכת בשאיפה הזו, אבל זה לא עוזר לה הרבה, בעיקר מכיוון שהמשפחה המדוברת מאוד לא נורמלית. אביה של אוליב הוא נואם כושל, שבקושי מדבר עם אמא שלה. אחיה דוויין הוא מעריץ פנטי של ניטשה. הוא גם נדר נדר שתיקה, שמאפשר לו לברוח קצת מהמשפחה, שרק הקרבה אליה מענה אותו. אפילו הסבא הוא לא-יוצלח עם בעיית סמים, אבל לפחות הוא מנסה לעזור לה להתאמן לקראת התחרות. הנסיבות שמות את כולם על הדרך לקליפורניה הרחוקה ולתחרות.
אדה מקג'ארט, (הולי האנטר) אישה אילמת המוצאת בפסנתר את הכלי לביטוי עצמיותה. אביה משיא אותה לחוואי ניו זילנדי, ומשגר אותה ואת בתה לחוף ניו זילנד עם הפסנתר, הבעל הטרי, אליסטר סטיוארט (סאם ניל) אינו מודע לצורך הנפשי של רעייתו בפסנתר, ומותיר אותו מאחור על החוף,בצר לה, פונה אדה לג'ורג' באינס (הארווי קיטל) החוואי השכן, ומבקשת ממנו שיעלה עבורה את הפסנתר מהחוף, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים מורכבת. סרט ניו זילנדי רגיש זה, זכה בפרס האוסקר לסרט הזר בשנת 1993, הסרט מתאר באופן חודר את רגשותיהם העצורים של הבעל המופנם, האישה האילמת, המובאת למקום פראי ומנוכר, והשכן הנוקט בפעולות לא שיגרתיות ע"מ זכות באהבתה. הסיום הדרמטי ישאיר אתכם עם הרהורים על כח רצון החיים.
ליברטי היא סוכנת נשק עולמית יום אחד היא מקבלת טלפון שאומר לה שיש אדם עם רובה מכוון אליה ועליה לכבול את עצמה לדוכן באמצע הרחוב, "ג'ו" זה השם שבחר הבחור עם הרובה ובזמן שהוא מדבר איתה מתגלים המון עובדות ושקרים והסיבה האמיתית ללמה "ג'ו" מחזיק אותה בת ערובה.