סיפור אמיתי על מרי גריפית', לוחמת נחרצת נגד זכויות ההומואים,שבנה המתבגר התאבד בשל חוסר סובלנותה הדתית, מבוסס על ספרו של לורי ארונס.

הסרט מבוסס על רב המכר בעל השם הזהה מאת הסופר דייוויד פיס. בתפקידים הראשיים מופיעים מרטין שין וג'ים ברודבנט, הוא סרט דוקו-עלילתי מסקרן על 44 הימים של בריאן קלאף  המנוח ("הפה הגדול") כמנג'ר לידס יונייטד ב-1974. קלאף הגיע לאלנד רואד כיורשו של יריבו הגדול דון ראווי (שמונה למנג'ר נבחרת אנגליה), אותו הוא האשים בבניית קבוצה שלוחת רסן ואלימה. את שחקניו החדשים בלידס מקדם קלאף בברכה "אתם יכולים לזרוק את כל המדליות והתארים שלכם. השגתם אותם בדרך לא הוגנת". מכאן ואילך הדברים רק הולכים ומסתחררים – למשל הרחקת הקפטן בילי ברמנר במשחק הבכורה תחת קלאף, ההפסד בפנדלים במגן הצדקה נגד ליברפול – ואחרי פתיחה קטסטרופלית של הליגה וכנראה גם מרד שחקנים, נבעט קלאף החוצה תוך פחות מחודש וחצי.

עוד פילם נואר של המאסטרו, אם כי לא לגמרי אופייני לו. אלפרד היצ'קוק שב להשתעשע במדרגות, הפעם אלה שיורדות לרכבת התחתית. מאני בלסטרו (הנרי פונדה) הוא מוזיקאי שעובד קשה לפרנסתו במועדון ניו יורקי. כאשר אשתו זקוקה לטיפול שיניים, מאני מתכוון ללוות כסף על חשבון פוליסת הביטוח שלה. אלא שהפקידים מזהים אותו בטעות כמי ששדד אותם, ומזעיקים את המשטרה. מבוסס על סיפור אמיתי.

רב סרן צ'ארלס ריין חוזר מהמלחמה ומקבל מתנות מעיר הולדתו על גבורתו במלחמה. קבוצת בריונים גונבים את מטבעות הדולרים מכסף שקבל ובמהלך השוד הורגים את אשתו ובנו והורסים את ידו. צ'ארלס ריין השואף לנקמה מגייס לעזרתו את חברו לנשק ג'וני וביחד הם פוגשים את העברינים לקרב יריות אפי.

חנה שטרן (קירסטן דאנסט) היא נערה יהודייה אמריקאית שמואסת בסיפורי זכרונות של סבתה על זוועת השואה. בליל הסדר אחד היא הולכת לפתוח את הדלת לאליהו הנביא. באופן לא ידוע היא חוזרת אחורה בזמן לשנת 1942 ומוצאת את עצמה בעיירה יהודית טיפוסית בפולין, שם היא מכירה את רבקה (בריטני מרפי). היא מגיעה בזמן שנערכת חתונה אשר בסיומה מגיעים חיילים נאצים הלוקחים את תושבי העיירה למחנה ריכוז. חנה, המודעת לכך שהיא חזרה לתקופת השואה, חווה את השואה על בשרה ומחזקת את הסובבות אותה בסיפורים על חייה האמיתיים באמריקה ובעקבות המסע האישי שלה גם סיפורים על הקוסם מארץ עוץ. לבסוף מתחלפת חנה עם נערה חולה אחרת כדי להצילה ומגיעה לגיא הריגה. כשהיא נמצאת על סף מוות היא מתעוררת כשכל משפחתה סביבה היא מדברת עם סבתה בנושא השואה ומתוך הידע שלה (על דברים שסבתה לא סיפרה לה) מתברר שהיא לא חלמה אלא באמת חזרה אחורה בזמן. הסרט מסתיים עם המסר של תודעת השואה על רקע המשפחה השרה שירי חג בפסח.