צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
סיפור אהבה בין מעמדי בין צעירה אריסטוקרטית לצייר נווד על סיפונה של אוניית הפאר טיטניק. שיחזור מדויק ועתיר אפקטים של המפגש הטראגי עם הקרחון, שהוביל למותם של 1500 בני אדם וניפוץ האשליות בדבר יכולתם של בני האדם לייצר אונייה חסינה בפני טביעה. ברקע לסיפור האהבה הרומנטי בוחר קמרון להדגיש את המימד החברתי של האסון, כאשר הוא מתאר את ההצלה של העשירים וההפקרה של הנוסעים העניים במחלקות הזולות למותם ע"י צוות האונייה.
'מעבר לכל דמיון', הוא סיפורו של אדם אפרורי ומשעמם בגילומו של וויל פרל שמתחיל לשמוע קול שמתאר את כל מה שהוא עושה, כאילו היה דמות בספר. בהדרגה מתברר לו שהוא באמת דמות בספר, ומה שיותר גרוע, הסופרת מתכוונת לחסל אותו.
שתי מורות נלכדות במעגל של סודות ושקרים שמתחיל כשברברה קובט (דנץ) מגלה כי המורה החדשה והצעירה ממנה,שיבה הארט (בלאנשט) מנהלת רומן עם אחד מתלמידיה (אנדרו סימפסון).החברות שנרקמה בין השתיים הופכת ליחסים בין סוחטת לנסחטת - ברברה מאיימת על שיבה שתחשוף את הרומן האסור בפני בעלה (נייהי).
סיפור אהבה נרקם בין שתי דמויות הפוכות: גבר (ג'ון לית'גו) שאובססיבי לגבי עתיד אפוקליפטי, ואישה (בליית' דאנר) שמרוכזת בעבר ולא מתגברת על מות בתה.
לוסי וג'ו הם חברים טובים וגם שותפים לדירה במנהטן. לוסי היא תראפיסטית, ג'ו הוא אמן - החיים יפים אבל הם לא מוצאים אהבה. השניים מחליטים לערוך חוזה: אם עד גיל 30 לא יצליחו להשיג בני זוג, יקפצו אל מותם מגשר ברוקלין. אבל לפעמים, כמו בכל קומדיה רומנטית, האהבה נמצאת ממש מתחת לאף, לא?