מיקאמי (קוג'י יאקושו, "13 מתנקשים") הוא חבר לשעבר בכנופיית יאקוזה, שבילה 13 שנה בכלא על מעשה רצח, ועם שחרורו הוא מחליט לחזור למוטב ולא לשוב לעולם הפשע. אלא שהקודים המקודשים של היאקוזה טבועים בדמו, ואין פלא שהוא אינו שולט תמיד במזגו. הוא מתקשה להשלים עם היחס הפטרנליסטי הסלחני של הרשויות למרות שאלה דואגות לו למשפחה אומנת, משיגים לו מקום מגורים ואפילו עבודה בשכר מינימום. קצין מבחן בא לבקר מדי פעם ומשיא לו עצות שהוא אינו שמח לקבל, כתב טלוויזיה והמפיקה שלו, מציעים לו לעקוב אחרי כל מעשיו כדי להפיק תכנית על השתקמות אסירים ומבטיחים למצוא לו, בתמורה, את האם שהפקירה אותו בילדותו. אלא שכל זה הופך לפעמים בצדק ולפעמים לא למעמסה שקשה לו לשאת. רק הזמן וההיכרות הקרובה של האנשים שסביבו מלמדת את מיקאמי, שגם אם כוונותיו היו תמיד טובות, מעשיו לא תמיד העידו על כך. וככל שהתהליך מתקדם, האדם האמיתי שמאחורי החזות הקשוחה, יוצא לאור, כובש את לב מקורביו החדשים ומחזיר אותו לחיק החברה.
נישי הוא בלש משטרה קשוח ולאקוני. החיים אינם מאירים אליו את פניהם לאחרונה. לא מזמן איבד את בתו, אשתו חולה סופנית ועכשיו הוא מתבשר כי הוריבה, ידידו ושותפו הותיק במשטרה נפצע קשה, מרותק לכסא גלגלים ושקוע בהרהורים אובדניים. נישי מלווה כסף מאנשי היאקוזה כדי לרכוש צבעים לידידו המשותק, שמגלה כי יש בו כשרון ציור, וכן כדי לממן טיול פרידה מהחיים לאשתו האהובה. הכסף אוזל, נישי מסתבך עם אנשי היאקוזה והדבר מוביל למסע של אלימות. סופו של הסרט הוא שיא מצמרר של פיוט ורוך. קיטאנו: שחקן, קומיקאי, תסריטאי, עורך, סופר, מנחה תוכניות טלוויזיה, צייר חובב (הציורים בסרט הם פרי מכחולו), ובעיקר במאי מדהים, מביא את הסרט הטוב ביותר שהוקרן השנה בישראל. לא לעתים קרובות יש הסכמה (מוצדקת) על הקביעה הזו בין המבקרים לקהל. "זיקוקין די-נור" נע בין ניכור לרגש, בין הומור שחור לסנטימנטליות, בין אלימות לפיוט, כשכל הניגודים הנ"ל משתלבים באמצעות תחביר לא מקובל וחדשני הנע בחופשיות בין עבר, הווה ועתיד, לאו דווקא לפי הסדר.
אם יש סרט של טאקשי קיטאנו שזקוק להרצאה מקדימה זהו "בובות". תשכחו כל מה שראיתם עד עכשיו אצל קיטאנו. זהו סרט שונה וחריג במכלול יצירתו, השואב את האסתטיקה, את סגנון המשחק ואת התפתחות העלילה מתיאטרון הבובות המסורתי ותיאטרון הקבוקי. "בובות" הוא מבט רומנטי, בעל יופי ויזואלי עוצר נשימה, על מושג האהבה. שלושה סיפורים המשתלבים ביניהם על אהבת נצח: גבר ואישה צעירים המסתובבים כשהם קשורים האחד לשניה עם חבל אדום; איש יאקוזה מזדקן חוזר אחרי 30 שנים לפארק בו הוא היה נוהג לפגוש את אהובתו; כוכבת פופ יפהפייה שפניה הושחתו פוגשת את המעריץ הכי נאמן שלה.
מוראקאווה הוא איש יאקוזה ידוע לשמצה ברחבי טוקיו. כאשר פורצת מלחמת כנופיות באוקינאווה הוא נשלח עם כמה מחייליו להשליט סדר. כבר עם הגיעו נראה כי משהו פה מסריח. כמה מאנשיו נהרגים בפצצה שהונחה במשרדיו, אחרים נהרגים בהתקפה מזוינת על באר מקומי. מוראקאווה אוסף את שארית אנשיו, מוצא מקלט בבית חוף מבודד, וממתין להוראות נוספות מהפיקוד בטוקיו. כאן מוצאת החבורה מפלט מהשעמום במשחקי קלפים או פריסבי, ברולטה רוסית, בשעשועי סומו, ועוד. הגנגסטר המנוסה אפילו פוצח במערכת יחסים עם אישה שאותה הציל מאונס אכזרי בידי בעלה. אבל אצל טאקשי כמו אצל טאקשי ? את האידיליה יפוגג פרץ
ז'אן רנו הוא בלש במשטרת צרפת עם בעיית אגרסיביות "קלה", מה שגורם למפקדו להשעותו לזמן מה, אבל אז הוא מקבל הודעה מיפן שאהובתו היפנית (אותה לא ראה במשך שנים) נפטרה. גיבורנו מחליט לצאת ליפן שם העלילה מתחילה להסתבך! סרט מאוד משעשע, מומלץ! (תאמינו לי, אני ממש לא אוהב סרטים בשפות זרות, במיוחד צרפתית, אבל זה באמת אחלה סרט)
שני שוטרים מניו-יורק (מייקל דאגלס ואנדי גרסייה) נתקלים במקרה במלחמת כנופיות של היאקוזה (המאפיה היפנית), הם עוצרים את אחד הרוצחים וכעת הם צריכים ללוותו חזרה ליפן. כשהם מגיעים ליפן, הרוצח מצליח לברוח. 2 השוטרים יחד עם שוטר יפני מקומי מנסים לצוד את הרוצח, אך מסתבר שמשימה לא כל כך פשוטה, ולבסוף הם מבינים שכדי לתפוס את הרוצח עליהם לשחק ע"פ כללי המשחק היפניים.