מזמור חג המולד של החבובות הוא סרט קולנוע קומי-מוזיקלי משנת 1992. זהו הסרט הרביעי של החבובות, והסרט הראשון שהופק לאחר מותו של ג'ים הנסון. הסרט בוים על ידי בריאן הנסון, והתבסס על הספר "מזמור חג המולד" של צ'ארלס דיקנס

"הדמעות המרות של פטרה פון קאנט" מתרחש כולו בחדר אחד, ומתמקד ביחסים סאדו-מאזוכיסטיים בין שלוש הדמויות העקריות בסרט: פטרה, מעצבת אפנה, קארין, בת חסותה הצעירה, ומרלן - העוזרת של פטרה שרוב הסרט אינה מדברת, אך נוכחותה מורגשת ברקע כל הזמן. הסרט שואב ממקורות המלודרמה ההוליוודית, תוך הקפדה על מלאכותיות בכל הרמות האפשריות - מתלבושות (שמלות הנראות כשילוב בין שנות ה-20 ל-70, עם מבט לעתיד) ועד למשחק. בתחילת הסרט אומרת פטרה כי אנשים הם יצורים נוראיים, בגלל הדברים שהם מסוגלים לסבול ולספוג, וללא ספק מי שמספקת את הספוג הקולקטיבי זו מרלן, שבמהלך הסרט אינה חדלה לתקתק במכונת הכתיבה - את הפרוטוקול? אולי את התסריט? נחשב לאחד מסרטיו הטובים - וודאי מהידועים - של פאסבינדר, מחשובי הקולנוענים שצמחו בגרמניה לאחר מלחמת העולם השניה, וללא ספק הנועז שבהם.

עייף מלהתחבא, עוזב הארווי את משרתו הנוחה בוול-סטריט כדי לצאת מן הארון ולעבור לגור בסן פרנסיסקו עם בן זוגו. שם הוא פותח חנות שהופכת עד מהירה למוקד מפגש חברתי לכל האנשים שמרגישים שאין להם מקום אחר ללכת אליו. כשהוא מזהה את כאבה העצום של הקהילה סביבו, מתחיל הארווי לדבר בשמם של האנשים ומחליט לייצגם בכל העניינים מעוררי המחלוקת. ניצחונות קטנים מובילים לגדולים יותר והארווי מעורר את השראתם של אחרים לדבר גם כן. התמיכה העצומה שהוא מקבל מן הקהילה מחזקת אותו וממקמת אותו עד מהירה במשרה פוליטית בכירה. המסרים שלו לחופש ותקווה מעמידים סביבו אויבים רבים לאורך הדרך ומובילים בסופו של דבר לרציחתו.

בחמש השנים האחרונות לין מטפל בבנו, יו יו, ובסבתו הקשישה, גברת צ'ו, של בן זוגו שנפטר, לי ווי. הם חיים יחד כמו משפחה, וזו הדרך של לין לזכור את לי ווי – בכך שהוא ממשיך להיות בחיים שהיו לו פעם ולאהוב את האנשים שפעם אהב. אך כאשר גברת צ'ו נפטרת, בנה האחר, לי גאנג, חוזר לסין ומגלה כי רכושה של גברת צ'ו מועבר ליו יו, שאומץ כחוק על ידי לין. לי גאנג יוצר קשר עם המשטרה ומאשים את לין בהריגת אמו. ככל שנמשכת החקירה, יותר ויותר ראיות נגבות נגד לין. הסרט זכה בפרסי סוס הזהב: השחקן הראשי הטוב ביותר, מורנינג מו השחקנית המשנה הטובה ביותר, צ'ן שו-פאנג הסרט המקורי הטוב ביותר, פראן צ׳ן

סרט הקאלט על תרבות ה-Mods של אנגליה בשנות ה-60 הזוהרות. ג'ימי מרגיש די חנוק בעבודתו המשמימה בדואר ומול הוריו המשמימים עוד יותר. הוא מרגיש הכי טוב על הווספה המגניבה שלו, עם חבריו המודיסטים ועם המוזיקה של The Who. ציפיות גדולות נבנות סביב סוף שבוע אחד של חגיגות, מה שעלול להוביל לאכזבות ולהתנפצות של כמה אשליות.

הלן (פאלטרו) סה"כ פיספסה את הרכבת וצריכה לקחת מונית. מה כבר יכול לקרות. באגדה הרומנטית הזו היא מקבלת את ההזדמנות להתפצל לשתי "הלן" - אחת שפיספסה את הרכבת והשנייה שהספיקה לעלות עליה. מעבר לאושר שלנו על שתי כוכבות בסרט שהן אותה גווינת` פאלטרו הנפלאה, "הלן" אחת זוכה לאושר, והשנייה לשברון לב - שלא נדע מצרות. אחרי ג`רמי איירונס בתפקיד כפול ב"תאומי המריבה", וזאב רווח הכפול ב"פעמיים בוסקילה", לפנינו הפעם כפל בכיף.

קומדיה עסיסית מאת מייק לי הגדול (סודות ושקרים) בתפנית חדה מהדרמה העצובה הקודמת שלו, "וירה דרייק". מדובר בפרופיל מקסים של פופי – מורה אופטימית בבית ספר יסודי, מלאת חיים והומור, שמאמינה כי לקחת את החיים במלואם וליהנות מכל רגע. לצורך קונפליקט מפגיש אותה לי עם מורה לנהיגה נרגן, שלילי, מלא כעסים ודעות קדומות על הסובבים אותו. יכול להיות שפופי מסתירה עצב קטן מתחת לעור של פיל? הדיאלוגים כאן שנונים כתמיד. בתפקיד הראשי סאלי הוקינס הנהדרת (וירה דרייק, "חלומה של קסנדרה") שזכתה בדב הכסף בפסטיבל ברלין.

סרט קולנוע המתאר את האובססיה של האנגלים לכדורגל וכל זה מבוסס על רב המכר של ג'ון קינג. תרבות הכדורגל בנויה על גברים מהמעמד הבינוני והנמוך שנמאס להם לשמוע ממקום העבודה או מהאבטלה, ומנשיהם שטוענות שהם לא טובים מספיק. הגברים בעידן החדש מחפשים סיבה להלחם עליה, סיבה שתגרום להם להרגיש להיות שייכים. הכדורגל משמש להם מפלט: מבחינתם כדורגל הרבה יותר טוב מסקס וסמים ביחד. הסרט עוקב אחרי ארבעה גברים שלכל אחד מהם יש סיפור אחר על מערכת היחסים שלו עם הכדורגל. הסרט בנוי בסגנון כאילו תיעודי ("מייק באסט מנהל את אנגליה") ובמצלמת כתף.