פלסטינית חד הורית מהגרת לארה"ב עם בנה.סיפורה של מונה, אם חד הורית, אשר עוזבת את רמאללה יחד עם בנה, ועוברת לארה"ב. השניים חווים קשיי התאקלמות ונעים בין תקווה לייאוש בחייהם החדשים.

סרטה הראשון של השחקנית ג'ודי פוסטר (שתיקת הכבשים) כבמאית, הוא סיפור נוגע ללב על ילד קטן עם מוח של גאון שמתמודד עם הפער העמוק בין האינטלקט והסביבה הדורשנית לבין צרכיו הנפשיים. פוסטר מגלמת את דמותה של אמו. עם דייאן וויסט (קליעים מעל ברודוויי) כמנהלת התוכנית המיוחדת לילדים מחוננים.

סנדרה עובדת כמתרגמת ומגדלת לבד את ביתה בת ה-8 בפריז. כשמתעורר הצורך להעביר את אביה, פרופסור אהוב לפילוסופיה, לדיור מוגן – היא מתחילה יחד אימה ואחותה לחפש עבורו מקום מתאים, לארוז את הבית שלו, ולהפרד מילדותה כפי שהכירה אותה. בעיצומן של ההכנות היא תפגוש חבר מהעבר, ובין השניים ירקם סיפור אהבה.

היא חובשת קרבית, גרושה, אם לילד בן 5. סמלת מגי סוואן, שזכתה בעיטורים על אומץ לב ומסירות, חוזרת הביתה מאפגניסטן, בכיס האפוד תמונה של הבן שלה אותו לא ראתה זמן ממושך. לאכזבתה הוא לא מחכה לה בבסיס בו ממתינות המשפחות לשוב יקיריהם משדה הקרב. במקומו היא מוצאת את הגרוש שלה שמנסה להסביר לה שבנה, פול בן ה-5, לא רוצה לראות אותה, הוא חושש מפני החיילת הזרה. למרות זכרונות המלחמה הקשים מגי מגלה כי דווקא היותה חיילת מהווה יתרון בנסיונות שלה להתקרב מחדש לפול. הרובה שלה, צי המשאיות הצבאיות והבסיס הצבאי גורמים לילד לשוב ולחייך ולחבק. החיים נראים לפתע יפים יותר, רק שאז מגיעה הידיעה שהיחידה צריכה לחזור לאפגניסטן וגם בעלה לשעבר מודיע שאם תחזור הוא מגיש בקשה למשמורת בלעדית על פול...

בלב השכונות המטונפות של גלזגו, נמצא הבלוק על דרך רד-רואד (דרך אדומה) שג'קי (קייטי דיקי) אחראית עליו. כלומר, צופה בו. ג'קי היא עובדת של החברה שמפעילה את מצלמות האבטחה של הבלוק, והיא רואה עצמה אחראית לחייהם של האנשים שהיא צופה בהם במשמרת שלה. יום אחד, אדם שהיא מאוד לא רצתה לפגוש שוב מופיע ממש מול המצלמה שלה. היא היתה בטוחה שקלייד (טוני קוראן) נמצא בכלא על פשעיו - אבל היא לא יכולה להתכחש למראה הברור שלו במצלמות האבטחה, והיא נחושה להתעמת איתו. למה? מה ההיסטוריה המשותפת שלהם? שאלה טובה. התסריט פותח בסדנת תסריטאים במהלך פסטיבל סאנדנס, ו"דרך אדומה" זכה בפרס מיוחד מטעם השופטים בפסטיבל קאן.

דרמה המבוססת על ספרו של פיליפ רות'. פנלופה קרוז היא סטודנטית שאפתנית שמנהלת רומן חושני עם המרצה שלה (בן קינגסלי). המרצה, מבקר תרבות עם חולשה ליופי נשי, פותח בפניה עולם של נהנתנות ושפע. עד מהרה הרומן הקצר הופך לסיפור אהבה. מה קורה כששני אנשים שרגילים לחיות לבד מגלים שהם לא יכולים אחד בלי השנייה?

עיירת חוף עניה. הנישואים של הלן פול אולי ידעו ימים יפים יותר, אבל עכשיו זה לא משהו. פול המובטל שונא את הזרים שמגיעים לאזור ולוקחים את מקומות העבודה. הלן היא עקרת בית שמטפלת בבתה העצלה ובנכדתה התינוקת. לחייהם נכנסת טאשה, מהגרת מצ"כיה שברחה מבעל אלים ומפחדת כי ירדוף אחריה עד לכאן. סביב המתחים שנבנים בין הנפשות האבודות האלו מתרחשת הדרמה שלפנינו. "ג"יפו" הוא סרט הדוגמה הבריטי הראשון. כדרכם של סרטים הנאמנים לשבועת הצניעות, גם כאן הנזירות הצורנית היא מפתח לדחיסות רגשית. יתרה מזאת, ג"יפו אינו בנוי כסרט הנע לאורך ציר הזמן אלא, בדיוק כמו בקלאסיקה של קורוסאווה, גם כאן הסרט מחולק לשלוש נקודות מבט. הפיצול הזה מוביל כמובן לבחינה מחודשת של ההתפתחויות העלילתיות, ולהוספת נדבכים של רגש ועומד לדמויות. התוצאה היא סרט ביכורים מרשים ויוצא דופן שזכה לביקורות משבחות.