סרטו הנודע של אקירה קורוסאווה. הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה בשנת 1951, זכייה שהובילה לפרסומם של קורוסאווה ושל הקולנוע היפני ברחבי העולם המערבי. הסרט מבוסס על שני סיפורים מאת הסופר היפני אקוטגווה ריונוסקה, ומתאר פשע של אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראייה:- טג'ומרו, הנאשם באונס וברצח.- טקהירו, הסמוראי הנרצח, שדבריו מגיעים באמצעות מעלה באוב.- מסאקו, הנאנסת, שהיא אשתו של הנרצח- חוטב עצים ששמו אינו ידוע, שצפה באירוע.הארבעה מעלים מזיכרונם את הפשע. ארבעת העדויות סותרות זו את זו והצופה אינו מסוגל לגלות את האמת, ובפרט אינו מקבל תשובה לנסיבות המוות: האם היה זה מוות בדו קרב, רצח או התאבדות? המוות הוא נתון אובייקטיבי, אך תיאור נסיבותיו סובייקטיבי לחלוטין ומשקף את הפרשנות שנותן למאורעות כל עד ראייה (שהוא גם שותף למאורעות).
במאי הסרט אנג לי מביא לנו כאן תיאור מקסים ונוגע ללב של היחסים בין שף סיני מזדקן, טאו צ'ו, לבין שלש בנותיו. הבת הראשונה, ג'יאה-ג'ן, מורה רווקה בשנות העשרים המאוחרות שלה, השניה, ג'יאה-צ'ן היא עובדת בכירה בחברת תעופה שהקריירה שלה קודמת לכל, והשלישית, ג'יאה-נינג רומנטיקנית בת עשרים העובדת בדוכן מזון מהיר. למרות שהסרט צולם בטיווואן, הנושאים שמעלה הסרט הם אוניברסליים והבעיות בפניהן עומדים בני משפחת צ'ו - פער הדורות, הקושי לתקשר בתוך המשפחה ולהביע רגשות אמיתיים, הן בעיות סובבות עולם. האוכל הוא סימבול המקשר בין הדמויות השונות כל כך זו מזו ומצייר תמונה צבעוניות ומלאת חיוניות של דינמיקה משפחתית.
בשנות ה-70' המאוחרות של המאה ה-19 עמדה קיסרות יפן בפתח תקופה חדשה, כאשר רוחות קידמה ומודרניזציה החלו לנשב לפתחה של המעצמה, הודפות ממקומה את תפיסת העולם הפיאודלית שאפיינה את תושבי האי משך שנים רבות. בנקודת זמן זו בדיוק החליט הקיסר מייג'י לחסל את שארית הסמוראים שהמשיכו לחיות בהתאם לתפיסות עולם קודמות, במגמה לנשל אותם ממעמדם ההיסטורי כמשמרי אדמות האימפריה, ולהמשיל עליהם את לוחמיו שלו ברוח האקדח, כלי הנשק של העת החדשה. במגמה להכשיר לוחמים חדשים למשימות אלו, הובא למדינה מטעם הקיסרות הקפטן האמריקאי וודרו אלגרן (טום קרוז), בוגר מלחמת האזרחים האמריקאית העקובה מדם שהתרחשה, פחות או יותר, באותה תקופה. אולם התכניות המקוריות של הקיסר נהרסות, כאשר במהלך קרב בלימה מטעם כוחות הקיסר מול אחרוני הסמוראים נפצע אלגרן, והוא נלכד בשביים של לוחמים עתיקים אלו, שהחרב שימשה ככלי נשקם. באמצעות חוקי המוסר והכבוד שהנחו אותם בחייהם, כבשו הסמוראים את ליבו של אלגרן, ובעודו מחלים, למד בלהט את דרך חייהם ואופן לחימתם. מנהיגם, קטסומוטו, דחק בו לבחור עמדה לקראת הקרב הסופי בין הכוחות.
קומדיה רומנטית של רוב ריינר, שעשויה באופן מהוקצע ומבריק. ריינר שואל את השאלה הנושנה - האם גבר ואישה יכולים להיות ידידים בלבד? הארי וסאלי מנהלים ביניהם מערכת יחסים אפלטונית, אך רוויית מתח מיני. ברור לחלוטין שהשניים צריכים להגיע להסכמה בתחום מוסד הנישואין הקונבנציאונלית, וזה קורה, כמובן, בערב ראש השנה האזרחי. מבחינות רבות זוהי מחוותו של ריינר ל"הרומן שלי עם אנני" של וודי אלן. תסריט מבריק של נורה אפרון ומשחק כובש של מג ריאן.
בוב האריס הוא שחקן קולנוע מפורסם בשנות ה-50 לחייו, המגיע לביקור קצר בטוקיו במטרה להשתתף בקמפיין פרסומת לוויסקי מקומי. שרלוט שוהה בטוקיו יחד עם בעלה הצלם המבלה את מרבית זמנו בעבודה ומותיר את שרלוט בודדה ומשועממת. בוב ושרלוט - שני זרים בעיר זרה במפגש מול תרבות כה שונה ומרתקת, לילה אחד מצטלבות דרכיהם של השניים בבאר בית המלון היוקרתי. המפגש המקרי הופך אט אט לידידות חדשה והשניים יוצאים יחד לגלות את נפלאות טוקיו הצבעונית והמטורפת.
בנות משפחה מתמודדות עם מותו של האב המנוכר ועם ההשלכות של החיים שניהל במשך שנות היעדרותו. הסרט במנדרינית.
עוד סרט מעולה מבית טקשי קיטנו שעשה סרטים כגון: אחי, קיקאז'ירו ועוד רבים טובים ומשובחים. זטויצ'י העיוור חי את חייו בהימורים והעברת מסרים. אך מאחורי הפנים שלו, זטויצ'י הוא מאסטר באומנות הלחימה והחרב. הוא שולף את חרבו במהירות עוצרת נשימה. זטויצ'י מגיע לעיירה שמנוהלת על-ידי חבורות סמוראים. הוא מחליט לאור חשפית מצבו להכנס לתוך עולם הסמוראי ולחיות לפי חוקיהם.
ג'פרי ראש ("ניצוצות") מגלם את דמותו של פיטר סלרס, הקומיקאי הבריטי שהצחיק מיליונים בדמותו של המפקח קלוזו בסדרת הסרטים "הפנתר הוורוד", אך בחייו האישיים התגלה כאדם לא סימפטי, אנוכי ובוטה, שהיכה את נשותיו וחולל מהומות בכל מקום, והיה קשור קשר חזק ומוזר לאמו. ג'פרי ראש מצטיין בגילום הרגעים הקומיים בחייו של סלרס, שעם כל גאוניותו הקומית, לא היה מעורב רגשית במה שעשה. הסרט עוסק בחייו של סלרס החל מתחילת הקריירה שלו ברדיו ועד מותו בגל 54 מהתקף לב.
שיגעון של מסיבה, הוא סרט נעורים צרפתי משנת 1980 בכיכובה של סופי מרסו שהיה להצלחה בינלאומית. הסרט בוים על ידי קלוד פינוטו ומככבים בו גם קלוד ברסו ובריג'יט פוסי. ריצ'רד סנדרסון שר את שיר הנושא "Reality", שהפך ללהיט ולקלאסיקה. שמו העברי של הסרט נבחר על ידי צופי זהו זה!, בתחרות שנערכה לגבי שם הסרט, כשיצא בארץ בסוף 1982.
שיגעון של מסיבה 2 הוא סרט קומדיה צרפתי משנת 1982 בבימויו של קלוד פינוטו ובכיכובם של קלוד בראסור, בריז'יט פוסי וסופי מרסו. הסרט נכתב על ידי דניאלה תומפסון וקלוד פינוטו, והוא עוסק בבחורה שמתאהבת בילד וחייבת להתמודד עם שאלת ההתעלסות בפעם הראשונה.
הבמאית אנדריאה ארנולד משילה את המלודרמה מהרומן הרומנטי האולטימטיבי של המאה ה-19, כדי להביא גרסא נטורליסטית מופשטת. הית'קליף הוא נער שחור מהמושבות, שמגיע להתאכסן בבית משפחת ארנשאו. בינו לבין בת המשפחה, קאת'י, נרקם סיפור אהבה, שזוכה ליחס שלילי מצד כל הסובבים. ארנולד משקיעה אנרגיה רבה ביצירת אווירה מופשטת, באמצעות צילומי נוף מרהיבים. הסרט זכה במספר פרסים, ביניהם אחד לצלם הקבוע של ארנולד, רובי ראיין, בפסטיבל ונציה.