יפן, 1865. שני צוערים מתקבלים לאקדמיית הסמוראים שינסנגומי: היוזו טאשירו, בן המעמד הנמוך השואף לשפר את מעמדו בחברה, וסוזאבורו קאנו, בן למשפחת סוחרים אמידה החפץ להרוג. היופי האנדרוגיני של סוזאבורו קאנו מפר את ההרמוניה בקרב חבריו לאקדמיה, וסדרת רציחות חסרות פשר מעלה את השאלה אם החלו הסמוראים להילחם על חסדיו. יצירה רבת יופי מאת הבמאי של "חג שמח מיסטר לורנס".

סלאשר אינטליגנטי וזרוע הומור, במרכזו פסיכופת בודד שחי בדירה לונדונית מעופשת. טוני כבר חי שנים על סיוע סוציאלי כי אף אחד לא רוצה להעסיק אותו. יותר מכך, רוב האנשים ממש לא רוצים לשוחח עימו, למרות ניסיונותיו הנואשים ליצור קשר. היחידים שעוד מסכימים מפעם לפעם הם האאוטסיידרים המעוכים בעצמם:זונות ונרקומנים. טוני נוהג לשבת בביתו ולצפות בכפייתיות בסרטי אקשן מהאייטיז. זהו עולמו התרבותי. מדי פעם הוא פוצח בשיחה עם הגופות ששוכבות לצידו. כן, כן, עם הגופות... פורטרט חד של טירוף, סרט הביכורים של ג'רארד ג'ונסון, עם פיטר פרדיננדו שנותן את הכל בתפקיד הראשי.

רובי לווינסון וטרוי מקווי הם זוג הומואים אשר עוברים לגור בשכונה חדשה בפרברים, אך מופתעים לגלות את העויינות שמפגין שכניהם החדש, כריס בוייד, בנו של כומר קיצוני. ערב אחד, טרוי יוצא להליכה היומית שלו עם הכלב אשר ממנה הוא לא חוזר. מהר מאוד, אצבעות מאשימות מופנות כלפי בנו של הכומר, כריס, וכלפי בן זוגו לחיים של טרוי, רובי, כאשר השניים הופכים לחשודים העיקריים. בלי שום תמיכה מהרשויות, רובי מקבל עזרה ממקור שאליו לא ציפה, וכך נרקמת לה תוכנית שתהפוך את חייהם של תושבי העיירה ובסופו של דבר תביא את הפושע לדין ולא משנה מה יהיו התוצאות. הסרט זכה בפרס בחירת הקהל בפסטיבל ההומואים-לסביות שבדאלאס.

פלורנס פורסט, ילדה לא כל-כך תמימה הופכת לילדה הראשונה הגולשת בחוף מליבו, אבל פלורנס סובלת מסכיזופרניה ומידי פעם, אן בוומן, הצד השני באישיות שלה, יוצאת החוצה. יום אחד נרצחו כמה אנשים בחוף בזמן שאן בוומן שלטה על הגוף של פלורנס. החשודים ברצח הם פלורנס-אן , הגולש גריאו קנקה, בניטה ברנס ואפילו אמה של פלורנס.

כאשר בלשית לסבית, אביגייל מארקס, חוברת לבחור הומו, מייקל דאלמר כדי לפתור את העלמותו של אחיו התאום, קייל, צלם דיוקנים מפורסם, חקירתם מובילה אותם לעולמו הנועז של קייל. מייקל מחליט שהוא מתחזה לקייל ומגלה עולם ומלואו. הניווט שלהם בין זהות לכפילות, אביגייל ומייקל מגלים כי התמונות לעולם אינן משקרות, ושתי דקות יכולות להיות מאוד משמעותיות ויכולות לעשות את ההבדל בין חיים למוות.