צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
וואלס נתקל במקרה בשוד של פנגווין פושע אשר משתמש בשוד במכנססיים מכניות.
כלב אכזר מסתובב בעיר חוטף כבשים למען צמרן ועושה מהן מזון לכלבים. גרומיט מואשם בפשע ונכלא אך וואלאס והכבשים משחררים אותו ויוצאים למרדף אחר הפושע האמיתי.
לוואלס וגרומיט אזלה הגבינה, לכן החליטו השניים לבלות את החופשה השנתית בירח. שם, כידוע לכל, יש גבינה בשפע.