סרטו התיעודי המונומנטאלי של קלוד לנצמן, שנחשב לאחד המסמכים החשובים בתיעוד/הנצחת השואה. לנצמן מסתפק בעדות על השואה. הוא לא מנסה להחיות את הזיכרון באמצעות חומר ארכיוני אלא באמצעות הזוכרים ורק באמצעותם. 9 + שעות של ראיונות מצמררים, פיסות חיים שנשמעות כמו מדע-בדיוני, אבל הן ממש לא. העובדות נרקמות כשהמילים הופכות לתמונות רק במוחו של הצופה, ומביאות עדות של אחת התקופות המזוויעות ביותר בתולדות האנושות. הסרט זכה בפרסים רבים ביניהם פרס סיזאר מיוחד ושלושה בפסטיבל ברלין.
כשחברותיה של מישה דפונסקה שמעו ממנה את קורותיה בשואה הן נדהמו. ובצדק. בגיל שבע, אחרי שהוריה נלקחו מביתם על ידי הנאצים, היא נמסרה למשפחה קתולית שהשפילה ועינתה אותה. הילדה האומללה החליטה לצאת למסע רגלי מבלגיה לגרמניה כדי לחפש את הוריה. היא ארזה בתרמיל מעט מזון וצעדה אל היער, ושם בילתה את שנות מלחמת העולם השנייה, רחוקה מאֵימֵי ההפצצות וההרס, מוגנת על ידי להקה של זאבים. היא ידעה לספר איך אומצה על ידי הזאבים כאילו היא אחת משלהם וניזונה משיירי הבשר שצדו. הסיפור (שהפך לספר ולסרט) הצית את דמיונם של רבים, ומישה החלה להרצות ברחבי העולם. עד שיום אחד…שחקנים: מישה דפונסקה, לורה ליברטורה, קנדי או'טרי. בימוי: סם הובקינסון.
מחנה המוות הנאצי הסודי סוביבור, הוקם במטרה אחת: השמדתם של היהודים.