העתקי-אנשים בוקעים מתוך דמויי-דלעות, תופסים את מקומם של האנשים המקוריים. חיצונית, הם זהים לאדם אותו הם "מחליפים", אלא שבניגוד לאנשים, הם מרוקנים מכל ניצוץ של אינדיבידואליות, הם ממושמעים, ממוסדים, "מאולפים" - ואינם מסוגלים לסבול מי שאינו כזה בסביבתם. הסרט הוא משל על העלמות האינדיבידואל, והקמת "חברה" כישות אחת, אחידה. האימה בסרט אינה מתקיימת במישור האפקטים או "ההפחדות", אלא דוקא באיפוק, במשמעת החמורה, ניתן לומר אפילו "בצורה הנורמאלית" בה מתנהלים הדברים. איש אינו מבחין בקטסטרופה עד שמאוחר מידי. הסרט רלוונטי מאוד לתקופה בה נעשה, ומשקף היטב את חרדות החברה האמריקאית דאז, אולם כל צפייה בו מוסיפה רובד נוסף, והוא אינו מתיישן. קיימת גם גירסא נוספת של הסרט, הנושאת את אותו השם, מ1978-, שביים פיליפ קאופמן.
טום הוא בעל ואב מסור ונאמן, שדבר לא מזעזע את חייו השקטים והשלווים לצד אשתו מגי ובנו ג'ייק. יום אחד, בעת מסיבה בשכונה, מניח טום לגיסתו ליסה, להפנט אותו. מה שמתחיל כשעשוע בידורי, מקבל תפנית מפתיעה ומאיימת כשמשהו משחרר כוח כלשהו מתת המודע שלו, שכתוצאה ממנו מתחיל טום להאמין כי ישות על טבעית מתגוררת בביתו. הוא מתחיל לחוות כאבי ראש איומים, רואה חזיונות מפחידים ומרגיש כי משפחתו, בסכנה חמורה. טום מחליט לגלות מה הסיבה לתחושות אלה, אפילו אם המחיר שהוא יצטרך לשלם יהיה גבוה מאוד!
הסרט השביעי בסדרה הקלאסית, מספר את סיפורה של הת'ר לנגנקמפ, אישה נשואה ומאושרת עם ילד, אשר התפרסמה בזכות תפקידה כננסי תומפסון בסדרת הסרטים. יום אחד, כאשר היא מקבלת את ההצעה לככב בחלק האחרון שבסדרה בתור ננסי תומפסון, דברים מוזרים מתחילים להתרחש סביבה כאשר בעלה נהרג בתאונת דרכים מסתורית וכשבנה הקטן דילן מתנהג בצורה מוזרה ומפחידה. היא מבינה שפרדי קרוגר הוא אמיתי, ומנסה להגיע אליה ואל בנה דילן.
רייגן בת ה- 12 (בלייר) ,היא נערה צעירה וחולה הסובלת מסימפטומים לא ברורים, הכוללים ריחוף באוויר וכוח בלתי רגיל. אמה הנואשת, כריס (ברשטיין), אינה יכולה לעזור לה, ושום רופא אינו מצליח לגלות מהי הבעיה ממנה סובלת רייגן. כשכל הניסיונות הרפואיים נכשלים, מתחילה לחשוד האם כי הבעיה של ביתה אינה רפואית והיא חוצה את גבולות הרוחניות, היא מזמינה כומר (מילר), האב דמיאן קאראס, שיבדוק את ביתה. קאראס משוכנע כי רייגן הקטנה אחוזת דיבוק וחייבים להיעזר במגרש שדים על מנת לרפא אותה. הוא מבקש את עזרתו של האב מרטין (פון סידוב), כומר נוסף שהתנסה בעבר בגירוש שדים. שני הכמרים וילדה אחת קטנה במאבק נואש מול כוחות האופל. בשכונה שקטה, בבית המצויד בכל האביזרים החשמליים, נערה תמימה מתחילה לסבול. אמה אינה יכולה לעזור לה ורופאים מנסים לרפא אותה ללא הצלחה. ישנה רק מטרה אחת, רק תקווה אחת לתרופה. "זהו יום נפלא לגירוש שדים".
"פינהד"(ראש סיכה) תקוע בקוביה אחרי העימות הגדול בפעם הקודמת("Hellbound") הקוביה המכילה את פינהד ואת קוביית הפאזל נרכשת על ידי פלייבוי צעיר כפסל. פינהד מעסיק את עצמו בלהמלט על ידי זה שהוא גורם לפלייבוי לפתות קורבנות לנוכחות שלו כדי שיוכל להשתמש בדמם בכדי להשתחרר, כאשר משתחרר הוא מחפש להשמיד את קוביית הפאזל כך שהוא אף פעם לא יהיה צריך לחזור לגיהינום שוב, אבל עיתונאית חוקרת את הרציחות המחרידות ועומדת בדרכו.
הבית שבשם הסרט הוא טירה עתיקה מבודדת שנבנתה ע"י איל טקסטיל מיוסר ומטורף , מין גירסה מוקצנת של האזרח קיין. קבוצה של ארבעה אנשים מגיעה אל הבית השומם, לכאורה כדי להשתתף במחקר על הפרעות שינה שעורך אחד מהם , דר' מארו ( ליאם ניסן) . בפועל, משמשים האורחים שפני ניסיון במחקר.
מגרש השדים 2 הוא אחד מסרטיו המוקדמים של הבמאי הבריטי המוערך, ג'ון בורמן (החייט מפנמה, הגנרל) הוא חוויית אימה וירטואוזית עם לואיז פלטשר (קן הקוקיה) והילדה לינדה בלייר, שלעולמי-עד תיזכר כמישהי שיודעת לזחול על תקרות. הילדה אחוזת הדיבוק, ריגן, חוזרת עם השד בתוכה. הכומר המגרש התחלף, ובמקומו נכנס לתמונה ריצ'רד ברטון (קליאופטרה), שבנסיונו להבין את מקורו של השד מגיע גם לאפריקה. רוחו של הכומר פרין (מקס פון סידוב, "החותם השביעי") חוזרת מן המתים כדי לעזור במשימה.
סטונדטים לקולנוע מחליטים לעשות סרט ולחקור את היעלמותם המוזרה והמפחידה של 3 יוצרי קולנוע ממרילנד. החבורה עשתה קמפינג לילי שעבר בשלום בגבהות השחורות והמפורסמות של מרילנד. כשהם מתעוררים ביום למחרת וחוזרים לעיירתם, שרשרת של אירועים מוזרים תוקפת. דברים מוזרים ומפחידים מתחילים לקרות, החבורה והעיירה נתקפים בפרנויה וחרדה גדולה. מסתבר שהם לא חזרו לבדם לעיירה...