מיקאמי (קוג'י יאקושו, "13 מתנקשים") הוא חבר לשעבר בכנופיית יאקוזה, שבילה 13 שנה בכלא על מעשה רצח, ועם שחרורו הוא מחליט לחזור למוטב ולא לשוב לעולם הפשע. אלא שהקודים המקודשים של היאקוזה טבועים בדמו, ואין פלא שהוא אינו שולט תמיד במזגו. הוא מתקשה להשלים עם היחס הפטרנליסטי הסלחני של הרשויות למרות שאלה דואגות לו למשפחה אומנת, משיגים לו מקום מגורים ואפילו עבודה בשכר מינימום. קצין מבחן בא לבקר מדי פעם ומשיא לו עצות שהוא אינו שמח לקבל, כתב טלוויזיה והמפיקה שלו, מציעים לו לעקוב אחרי כל מעשיו כדי להפיק תכנית על השתקמות אסירים ומבטיחים למצוא לו, בתמורה, את האם שהפקירה אותו בילדותו. אלא שכל זה הופך לפעמים בצדק ולפעמים לא למעמסה שקשה לו לשאת. רק הזמן וההיכרות הקרובה של האנשים שסביבו מלמדת את מיקאמי, שגם אם כוונותיו היו תמיד טובות, מעשיו לא תמיד העידו על כך. וככל שהתהליך מתקדם, האדם האמיתי שמאחורי החזות הקשוחה, יוצא לאור, כובש את לב מקורביו החדשים ומחזיר אותו לחיק החברה.
ננה, מוכרת בחנות תקליטים, מידרדרת לזנות בגלל אילוצים כלכליים. עיסוקה החדש מביא אותה להרהורים על משמעות חייה, על מהות החופש והאהבה. סרט הטבוע ברוח האקזיסטנציאליזם ובנוי כסדרה של אפיזודות אוטונומיות המתקשרות זו לזו על ידי כותרות. זהו הסרט הראשון של גודאר בו ניכרת השפעת טכניקות ההזרה של התיאטרון הברכטיאני, אותן הלך והעמיק לקראת המחצית השניה של שנות הששים. הסרט מכיל גם הומאז' מרגש לסרטו של קרל תיאודור דרייר "ז'אן ד'ארק" המצביע על הזהות בין גיבורות שני הסרטים, קרבנות החברה בה הן חיות.
סאטין היא הכוכבת הזוהרת של מועדון הלילה המפורסם ביותר, בתחילת המאה העשרים. היא באה ממעמד נמוך, ומתכוונת להתחתן עם בן אצולה, כדי לבסס את מעמדה. אלא שבגורל רוצה אחרת וסופר צעיר כובש את לבה דרך שירים ומנגינות. כולם רוצים נתח מסאטין והנערה הצעירה חייבת להחליט לאן פניה מועדות.
פרנק הופך למפיץ הסמים הגדול ביותר בניו יורק לאחר מות הבוס המאפיונר שלו. כשהדבר נודע לריצ'י רוברטס, שוטר קשוח, הוא יוצא לרדוף אחריו בידיעה שרק אחד מהם ישאר בחיים.
יצירת מופת מאויירת להפליא ועמוסה בקטעי פעולה שכתב מאמורו אושיי (Ghost in the Shell, Avalon) וביים הירויוקי הוקייורה (אנימטור בכיר ב- Akira). יפן של שנות ה-50, האלימות גוברת ברחוב ובמשטרה. לוחם יחידה מובחרת לא מצליח למנוע פיגוע התאבדות של מחבלת, ומאחר שפניה נותרים חקוקים במוחו הוא יוצא למסע חיפושים אחר דמותה. כשהוא פוגש את אחותה הם נקלעים למאבק שמתחולל בין הטרור הבלתי מתפשר לבין יחידות המשטרה האלימות.
אחרי שתמו פרקי הסדרה המונומנטלית "טווין פיקס" (שלאחרונה נבחרה ע"י מבקרים מכל העולם כיצירת הטלוויזיה הטובה ביותר בתולדות המדיום), יצר דייוויד לינץ' את הסרט הזה המתאר את עשרת ימיה האחרונים של לורה פלמר לפני הירצחה. הסרט היה אמור לספק את כל התשובות לשאלות שהעלתה הסדרה, אך במקום זאת רק הכניס תהיות נוספות ללב המעריצים. כפי שזכור הסדרה הורדה בזמנו מהמסכים בארה"ב בטרם הושלמה כראוי ע"י לינץ' בגלל הירידה ברייטינג. לכן, בצעד מחאה, פותח לינץ' את הסרט בריסוק של מכשיר טלוויזיה.
יורי אורלוב, נצר למהגרים אוקריאנים באודסה הקטנה של ניו יורק, מוצא לעצמו משלח יד מכניס: מסחר בנשק. בתערוכת הנשק בברלין, 1983, הוא פוגש את גדול סוחרי הנשק בעולם שלא רק שלא מסכים להכניס את יורי לעסק, אלא גם מסביר לו כי מטרתו היא לשנות ממשלות. ליורי יש שאיפות מעט יותר צנועות: הוא בביזנס בשביל לעשות ביזנס. בהדרגה, בזכות קשרים משפחתיים באוקראינה ונפילת מסך הברזל הוא מצליח לשים יד על כמויות רבות של כלי משחית ולהעבירם על פני הגלובוס לכל מקום שבו עסקי המלחמה פורחים. בין לבין הוא מכניס את אחיו לעסק, מוצא עצמו נרדף ע"י האינטרפול ומקים בית לתפארת עם דוגמנית-על.
הוא היה סופר. הוא חשב שהוא כותב על העתיד אך זה בעצם היה העבר. זהו סיפור, רכבת מיסתורית עוזבת ל-2046 פעם בכמה זמן. לכל אחד שהלך לשם הייתה אותה המטרה - לתפוס מחדש את הזיכרונות האבודים שלהם. זה נאמר ב-2046, שום דבר לא השתנה מעולם. אף אחד לא ידע בביטחון שזוהי האמת, בגלל שכל מי שהלך לשם מעולם לא חזר - מלבד אדם אחד. הוא היה שם. הוא החליט לעזוב. הוא רצה לשנות.
דרמה של הבמאי הגרמני המוערך ריינר ורנר פאסבינדר (לילי מרלן). גרמניה, 1955. עשור חלף מאז תום המלחמה. מלאכת השיקום והבנייה נמצאת בעיצומה. כאשר הממונה על שיקום מערב גרמניה פוגש את לולה, זמרת חושנית המופיעה בבית זונות, הוא מתאהב בה עד כלות. אולם הזמרת היא פילגשו של יזם רב-קשרים, ושערורייה גדולה עומדת בפתח. בדומה לסרטיו המאוחרים האחרים, גם פה עוסק הבמאי בנושאים כמו אהבה בלתי מושגת, ביזיון חברתי, תאבת בצע, מניפולציות רגשיות, שחיתות, קנאה וטרגדיה אישית. עם ברברה סוקובה ואַרְמין מילר-שְטָאל.
יצירת מופת ריאליסטית עגמומית ומעוררת מחשבה (ולעיתים גם צחוק קל של מבוכה או חרדה), מאת הבמאי אולריך סיידל (Dog Days). הסרט עוקב אחר שני טיפוסים – אישה אוקראינית שמגיעה לאוסטריה על מנת לחפש עבודה, וגבר אוסטרי שמאבד את משרת המאבטח שלו, ויוצא לעסקים מפוקפקים במזרח אירופה. סיפוריהם מהווים קרקע לחשיפתה של אירופה שלאחר המלחמה הקרה, על כל בעיותיה. הגירה, זנות, קפיטליזם ציני, אינטרנט, הזדקנות, יחסי נשים-גברים – זהו רק קצה הקרחון. עם שחקניתו של האנקה, סוזאנה לותאר
שגרת יומה של אור, כמעט בת 18, רצופה עבודות אינסופיות: שטיפת כלים במסעדה, איסוף בקבוקים ונקיון חדר המדרגות של הבניין שבו היא גרה. כשהיא אינה עובדת, אור הולכת לבית הספר ומטפלת באימה, רותי, שעוסקת בזנות כבר יותר משני עשורים. מצבה הגופני של רותי מידרדר. כשהיא משתחררת מעוד אשפוז בבית החולים, אור מוצאת לה עבודה בנקיון בתים ומחליטה שכעת הכול יהיה אחרת.
מגי היא אישה בגיל העמידה שחייבת להשיג מספיק כסף עבור הטיפול הרפואי לו זקוק נכדה?. כשכל המקורות הפיננסים שלה אוזלים, מגי עושה כמיטב יכולתה על-מנת לחזק את רוחם של בנה היחיד, טום ואשתו, שרה. כשאת עיניה תופס שלט "דרושה מארחת" התלוי בכניסה למועדון לילה, מגי הנאיבית מבקשת להתקבל לעבודה מבלי שתדע שמדובר במועדון סקס. דרישות העבודה מפתיעות את האלמנה המכובדת מהמעמד הבינוני אפילו שאינה אישה מתחסדת, אבל מגי חסרת הניסיון אינה נרתעת ומסכימה לקבל את העבודה שכן זו הדרך המהירה ביותר עבורה להשיג את הכסף הכל-כך דרוש, ולמעשה, המוצא היחיד שעומד בפניה - שכן היא כבר
לאחר שזכה בהגרלת הלוטו, פרנסואה מגיע אל אחד הברים בפריז, ומבקש מזונה בשם דניאלה לגור איתו כאישתו תמורת תשלום חודשי של מאה אלף אירו עד שיאזלו כספי זכייתו.