מכונת זמן שנבנתה בידי ממציא מטורף מחזירה נער אמריקאי ב-1985 שלושים שנה אחורה. הנער מבקר במקום הולדתו ופוגש בהוריו, ברגע הגורלי שבו הם עומדים להכיר. נוכחותו במקום משבשת את העניינים ומעמידה בספק את היוולדו ב"עתיד", מה שמוביל אותו למסע שמטרתו לגרום להוריו הצעירים להתאהב זה בזה.
צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
היחפן (צ'רלי צ'פלין) נוסע ליוקון לקחת חלק בבהלה לזהב בקלונדייק (נהירה המונית של תושבים שהחלה ב-1897 לצפון-מערב קנדה בחיפוש אחר זהב). מזג אוויר גרוע תוקע אותו בבקתה מרוחקת עם כורה מחצבים שמצא מרבץ זהב גדול (מאק סוויין) ועם עריק נמלט (טום מוריי). לאחר שדרכם נפרדה, הכורה והפליט נלחמים על עורק הזהב של הכורה, לחימה שהסתיימה כאשר הכורה מקבל מהלומה בראש והעריק נופל אל מותו מצוק. הנווד מוצא את עצמו בסופו של דבר בעיירת מחפשי זהב ובה הוא מחליט סופית לוותר על חיפוש הזהב. לאחר שהוא לוקח על עצמו משרה להשגיח על בקתה של מחפש אחר, הוא מתאהב בבחורת מרזח בודדה (ג'ורג'יה הייל), כשהוא חושב בטעות שגם היא התאהבה בו. עד מהרה הוא מוצא את עצמו מותקף ע"י הכורה אותו פגש קודם לכן. הכורה לקה במחלת השכחה וכעת צריך את היחפן כדי לעזור לו למצוא את העורק שלו, על ידי זה שיוביל אותו חזרה לבקתה הראשונה.
שיר אהבה לעיר ניו-יורק, כמחווה רומנטית של וודי אלן , המתעלמת מחלקיה האפלים של העיר. וודי אלן מתרכז במילייה של האינטלקטואלים הדברנים, אליהם הוא משתייך, כשהוא מנסה להיחלץ ממילייה זה, המדבר על אמנות בלי להיות מסוגל ליצור אותה, באמצעות אהבה תמימה לנערה בת טיפש עשרה, אך בוגרת בהרבה מחבריו האחרים. המוסיקה של ג'ורג' גרשווין מאיירת היטב את מצב רוחו העגמומי-חגיגי של הסרט, בצילומיו היפהפיים של גורדון וויליס, בשחור לבן. יחד עם זאת, הסרט אינו נעדר אירוניה עצמית, במינון האלני המקובל. ניו-יורק של "מנהטן" היא עיר לפוסטרים.
סרטו המבריק וכנראה הידוע ביותר של וודי אלן, שזכה בארבעה פרסי אוסקר (ביניהם לסרט הטוב ביותר). קומיקאי מתוסבך מניו יורק מביא בפני הצופים את הרומן שלו עם אנני הול. תמצית פילוסופיות החיים של אלן בשיא הקריירה שלו, היא מופת של קומדיה והגות פוסטמודרנית. הסרט שהכיר לעולם אופנת הנשים את החליפה הגברית והעניבה. צולם ע"י גורדון וויליס (הסנדק).
דינמיקה הרסנית של זוגיות המבוססת על אי-שוויון. דומיניק מחליטה להתגרש מבעלה קרול, ספר פולני החי בפריז, מאחר ולטענתה אינו מסוגל לממש את נישואיהם במיטה. קרול הפגוע נזרק לא רק ממערכת היחסים אלא מאבד גם את זכות התושבות בצרפת ונאלץ לחזור לפולין. שם הוא מתחיל לסחור בשוק השחור למחייתו ומפתח אובססיה ותוכניות נקמה באשתו לשעבר, עד שהנסיבות משנות את תוכניותיו.
אהבת קיץ של דני (טרבולטה) וסנדי (ניוטון-ג`ון) נגמרת עם סוף החופשה וכל אחד חוזר לבית הספר שלו. כשמתברר שהם הולכים לאותו בית ספר, דני ה"קול" לא יראה לפני החברים שלו את אהבתו לסנדי. וסנדי היא נערה תמימה שלא תעשה את הצעד הראשון. סיפור אהבה פשוט שהפך למחזמר המצליח ביותר בתולדות הקולנוע, עם שירים שכולנו אוהבים.
שיתוף הפעולה של מרלין מונרו וג'יין ראסל, בסיפורן של שתי חברות טובות המטיילות לפריז כשבעקבותן יוצא בלש פרטי, הניב את אחד הסרטים המוזיקליים ההוליוודים האהובים ביותר. השיר שאותו מבצעת מונרו, "יהלומים הם חבריה הטובים ביותר של אישה", נכנס לפנתיאון הקולנוע וזכה למאות ציטוטים ומחוות.
באמריקה של שנות התשעים רבים דיויד וג'ניפר, זוג תאומים בגיל העשרה, על שלט הטלוויזיה עד שהוא נשבר. הטכנאי מציע להם שלט חדש, טוב בהרבה. לחיצה אחת והופס הם מוצאים את עצמם ב-"פלזאנטוויל", סידרת הטלוויזיה האהובה על דיוויד. הבעיה שעכשיו כבר לא קוראים לו דיויד. הוא באד, ואחותו היא מארי-סו. ופלזאנטוויל היא עיירה כל-אמריקאית, גן עדן בשחור לבן עם רחוב ראשי, גדרות עץ ושאר מאפיינים שהשתקפו דרך הטלוויזיה של שנות החמישים. הכל יפה, מסודר ונקי, אפילו יותר מדי. עד מהרה יפיצו שגרירי שנות התשעים את זרעי העידן הנוכחי בעיירה ויצבעו אותה בצבעים טבעיים. בדומה ל-"המופע של טרומן" יורה "פלזאנטוויל" חיצים בערכים האמריקאים המסורתיים כפי שמשומרים ומשתקפים בעצם רק בטלוויזיה. קומדיה שנונה ואפקטיבית.
אחד הסרטים הרומנטיים של הקולנוע ובו מקרבות האגרוף הידועים. הזמן-שנות ה-20 של המאה העשרים. לאחר קריירה מצליחה כמתאגרף, האמריקני ממוצא אירי, שון תומפסון (ג'ון ווין-"הדוכס") מחליט לחזור לעיירת הולדתו כדי להתיישב במקום וגם כדי לשכוח את הטרגדיה הנוראה מכל לכל מתאגרף מקצועי-להרוג את יריבו על זירת האגרוף. שון קונה בחזרה את בתו הישן, אך מעורר יריבים בעברו כמו שכנו האלים רד שאחותו מרי קייט הייתה מאוהבת בשון. זוכה בשני פרסי אוסקר עבור הבימאי ג'ון פורד והצילום של ווינטון הוך.
קומדיה מטורפת, העוסקת בקורותיו של צוות בית־חולים שדה במהלך מלחמת קוריאה (M*A*S*H באנגלית, ראשי תיבות של Mobile Army Surgical Hospital). הסרט מתמקד בשני מנתחים צעירים, טראפר מקנטייר והוק-איי פירס, ומעללילהם במהלך המלחמה. אין לסרט עלילה מרכזית אלא הוא הרבה אפיזודות מטורפות כמו התערבות על משחק פוטבול מול יחידה גדולה יותר, נסיעה בהולה לטוקיו לצורך ניתוח בן של סנטור ומשחק גולף, וכמובן בדיקה מעמיקה אם האחות "הוט ליפס" היא בלונדינית טבעית ...בעקבות הסרט הופקה סדרה, שהתבססה על גיבורי הסרט, שרצה במשך 11 עונות.
פסיכותרפיסט על סף פרישה(מרלון ברנדו) נתקל במטופל יוצא דופן וכובש לב שמאמין כי הוא דון חואן דה מרקו - המאהב הלטיני הגדול מכולם(גוני דפ). המטופל מספר סיפורים המציתים את דמיונו של הרופא ומעוררים את חיי הנישואים שלו.בסרט יש קרבות יפים והומור נחמד,והסוף מעורר מחשבה רבה... מומלץ בחום.
כאשר רוב הגברים מצויים בשדה הקרב, פרננדו הוא עריק, צעיר, פחדן, ונחשק. החושקות בו הן ארבע בנותיו הלוהטות של הצייר הליברלי מאנולו (שאישתו זמרת האופרה צווחת לא רק על בימות הזמר המקומי אלה גם במיטת אמרגנה החרוץ). הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, ומככבים בו חורחה סאנז (הנאהבים), פנלופה קרוז (הכל אודות אמא) ופרננדו פרנן גומז (לשון הפרפר). במאי: פרננדו טרואבה (זוגות להחלפה).