ליאו ורמי, שני נערים בני 13, היו מאז ומתמיד החברים הכי טובים. שכנים שהפכו לבני-בית זה בביתו של זה, הם רגילים לרוץ יחד בין שדות הפרחים, לאכול ארוחות ערב עם ההורים של רמי, ואחר כך לבלות את הלילה בלספר זה לזה את הסודות הכי כמוסים שלהם ולצחוק. אלא ששנת הלימודים החדשה מביאה עמה שינויים שמעמידים את החברות של השניים במבחן, ולראשונה הם מתרחקים זה מזה. זמן מה לאחר מכן, בניסיון להבין את כל מה שקרה, פונה ליאו אל אמו של רמי כדי לחפש תשובות
הבמאי השנוי במחלוקות (אך המבריק), לארי קלארק (Kids), חושף את חיי הנעורים בפרבר אמריקאי, תוך שזירה של מזימת רצח. מתוך הריקנות שבחיי הסקס-סמים-אלכוהול-משחקי ווידיאו שלהם, מתוך הריקנות הערכית שבתוכה הם צומחים, זוממים מספר בני נוער, בנות ובנים, להיפטר מאחד החברים שלהם, שנוטה להתבריין (מלשון בריון) עליהם יותר מדי. קלארק מכה חזק וזה כואב. מבוסס על סיפור אמיתי מתחילת שנות ה-90.
מלכת השכבה והבי"ס זורקת את חבר שלה, החתיך של בי"ס, והוא מתערב שהוא יהפוך את הבחורה הכי פחות 'קולית' שאפשר למצוא למלכה החדשה. הסרט הוא פרודיה על כל ז'אנר ה-"בברלי הילס" ו-"דוסון" למיניהם. אומנם השחקנים נורא רציניים, אבל הסיפור הנדוש הופך למרקחת בידורית ואף מתוחכמת משהו בידיו האמונות של הבמאי. שימו לב להופעת אורח קצרצרה של השחקנית שרה מישל גלר.
ארבע שנים לאחר האירועים, לורי גרה כעת עם נכדתה, אליסון, ועסוקה בכתיבת ספר זיכרונותיה. מייקל מאיירס לא נראה מאז. לורי, לאחר שאפשרה לרוחו של מייקל להשתלט על חייה והחלטותיה במשך עשרות שנים, החליטה להשתחרר מהפחד והזעם ולאמץ את החיים; אבל כשבן זוגה החדש של אליסון, מואשם בהריגת ילד ששמרטף עליו, מתפרץ גל של אלימות וטרור שמאלץ את לורי להתעמת סוף סוף עם הרוע שהיא לא יכולה לשלוט בו, אחת ולתמיד.
שמועה מתפשטת ברחבי בית-ספר של סטודנטיות שהרוח של סטודנטית קדומה שמתה באחת הכיתות אשר חזרה כרוח (ייתכן ע"י אחיזת דיבוק בגופה של ילדה אחרת בביה"ס), אשר הנה אחראית של כמה מיקריי מוות של המורים.