טינה טרנר עשתה את מה שמעטות בלבד הצליחו לעשות: המלכה של הרית’ם-אנד-בלוז חצתה את הקווים והפכה לזמרת רוק נערצת, הממלאת אצטדיונים עם למעלה מ-100 אלף צופים. בין לבין, טרנר התמודדה עם בעל מכה וחיים רצופי כאב והשפלה. תחילה הקפידה לשמור את הכל בסוד, כשהיא מלאה בושה ותיעוב עצמי, אך ככל שהתחזקה והאמינה בעצמה וביכולותיה, היא החלה לדבר, ולבסוף גם עשתה מעשה. טרנר הוציאה את עצמה לחופשי, ובמו ידיה בנתה לעצמה חיים חדשים. בסרט המשלב קטעים יפהפיים מהופעותיה, טרנר מדברת בכנות נוגעת ללב על ילדותה, האלימות שחוותה, הבודהיזם שלה וכוחות הנפש שבזכותם הפכה למקור השראה אמנותי ואישי לרבים.
כמעט עשור לאחר הסרט התיעודי המצליח של וים ונדרס אודות ה-"בואנה ויסטה סושיאל קלאב", שבה הבמאית לוסי ווקר לקובה בכדי לתעד את חייהם של כוכבי הסרט, להתעדכן במצבם הנוכחי ולחגוג מחדש את תרומתם האדירה להיסטוריה הנסתרת של קובה.
אריק קלפטון לא היה המועמד הטבעי להביא את בשורת הבלוז לבריטניה. אלא שהילד הלבן, המופנם, שגדל בדרום הנינוח של אנגליה, חווה מגיל צעיר כאב ונטישה ורק המוזיקה יכלה "להציל אותי, כי היא לקחה ממני את הכאב", כדבריו. בסיפור חייו הסוער של קלפטון – מהגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים – מככבים גדולי המוזיקאים (הביטלס, מיק ג'אגר, להקת קרים, ג'ימי הנדריקס, בי בי קינג), ויש בו אהבות נואשות, בגידות ותשוקה חסרת גבולות, וגם שנים של התמכרות לאלכוהול וסמים ואסון אישי כבד. קלפטון מלווה את הסרט בקולו ומציע תובנות אישיות על האופן שבו שרד את הטלטלות האלה וחזר לנגן.