בוקר מוקדם ברמאללה של שנת 2000, כמה עשרות אנשים עם תיקים ומזוודות עולים על אוטובוס מקומי המסיע אותם למחסום בו הם עוברים לאוטובוס ישראלי ומקבלים אישור כניסה בן שלושה ימים לישראל. אלו הם הדימויים הראשונים של הטיול הפנימי – סרט מסע ייחודי שצולם לפני 20 שנה, כמה חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה. קבוצה של פלסטינים תושבי הגדה המערבית, עזה וירדן משתתפים בטיול מאורגן שגרתי בישראל, טיול שניתן היה לארגן בקלות בתקופה שבה גדר ההפרדה בין. הצעירה שבמטיילים בת שנתיים המבוגר שבהם בן שמונים. לכאורה קבוצת רגילה אלא שתחת פני השטח רוחשים רגשות עזים. בין אם בחוף הים, במוזיאון היסטורי או במועדון לילה. הם חווים את המקום בו הם מטיילים באופן שונה מכל תייר אחר. דרך נקודת המבט של כמה עשרות זוגות העיניים המביטות אל מחוץ לחלון האוטובוס נגלת לנו תמונה ייחודית וחדשה של ישראל. אבחנותיהם של התיירים על הארץ הזרה אך כה מוכרת להם, כמו גם הפגישה שלהם עמנו "המקומיים" הופכים את הטיול הפנימי לסיפור מטאפורי שכמו מניח מראה דו כיוונית ייחודית בין ישראלים לפלסטינים – ברגע בהיסטוריה העקובה מדם של הארץ שכנראה לא יחזור לעולם.

בילעין חביבתי הוא סרט תיעודי של שי כרמלי פולק אשר יצא לאקרנים בשנת 2006 ומתאר את מאבקם של אנשי הכפר בילעין נגד בניית גדר ההפרדה על אדמותיהם.

אנו יוצאים למסע שיט בן זמננו לאורכו המפותל של הירקון, ממוצאו בראש העין ועד לשפך הים בתל אביב, על מנת לספר את סיפורם הלא ידוע של מימיו. דרך שימוש בחומרים ארכיוניים ובקולותיהם של האנשים שחיים לצידו נעבור בנקודות הציון שעיצבו את פני הנהר היום וברגעים שנצרבו בתודעה הישראלית. זהו סיפור של מים, מים אשר במהלך השנים "נחטפו", זוהמו וכוסו. מים שמתקשרים לפחדים ומוות, מים שזוכרים, אוגרים ונוקמים.