סרטו האילם האחרון של צ'רלי צ'פלין, שיש בו אמירה נוקבת על החברה המתועשת, על צביעות בורגנית, ועל חוק וסדר בחברה דמוקרטית לכאורה. היחיד כמי שנשחק בין גלגלי המערכת, וכמי שהליכתו בסך כחלק מעדר אינה מבטיחה אותו מפגעי הממונים.
צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
סרטו המעולה של פיטר בוגדנוביץ' ("הצגת הקולנוע האחרונה") הציג לעולם את מי שעתידה באותה שנה להיות זוכת האוסקר הצעירה ביותר מכל הזמנים - טאטום אוניל, בת העשר, שיחקה לצד אביה, ראיין אוניל ("סיפור אהבה") בתפקיד היתומה המחששת שמצטרפת למסעותיו של רמאי מפוקפק בקנזאס של תקופת השפל הכלכלי. בוגדנוביץ' עצמו זכה לתשבוחות ולקח את הפרסים החשובים של פסטיבל סאן-סבסטיאן הנחשב.
ג'פרסון סמית, מנהיג תנועת נוער צעיר ואידיאליסטי, נשלח לבית הנבחרים, במקומו של סנטור, שהלך לעולמו. שולחיו המושחתים - מושל המדינה ואיל עיתונות - סבורים שתמימותו של האיש לא תאפשר לו להתחקות אחר מעשיהם ולחשוף אותם ברבים. בוושינגטון, מבהירה לו מזכירתו, כי דווקא הוא ולא אחר זכה במשרה. הפוליטיקאי הירוק והבלתי משופשף, נאלץ לצאת למלחמה נגד מכונה מפלגתית, מושחתת ומשומנת היטב ונגד עיתונות עוינת. "מה שחסר לו בניסיון, הוא משלים בלחימה", מאפיין מישהו בסרט את סמית. ואכן, התכונה הזו היא המסייעת לו, בסופו של דבר, לגבור על הנבלים ולזכות במלחמה אבודה מראש. "מר סמית הולך לוושינגטון" הוא סרטו הרוזוולטי ביותר של קאפרה.
לאחר שהיא מפוטרת מעבודתה בעיתון, הכתבת הנועזת אן מיטשל (ברברה סטנוויק) רוקמת מתיחה בשביל לשמור על עבודתה. לטור האחרון שהיא כותבת, היא מכניסה מכתב מ"ג'ון דו", נווד בדיוני המתכנן לקפוץ אל מותו מבניין העירייה. כאשר המכתב מעורר חרדה ציבורית, העיתון - במטרה להגדיל את תפוצתו - ממהר להציג פיון (גארי קופר) בתור דו. הוא אינו יודע שלמעשה בעל העיתון מתכנן להשתמש בו כקרש קפיצה לנשיאות המדינה.
כאשר מאדה תופסת את ג'ניפר בת ה-16 ואת שני אחיה הצעירים בוזזים את ביתה,היא מחליטה לקחת את העיניינים לידיה ומעבירה את העברינים לקרובת המשפחההיחידה שיש להם: דודתם אפריל.