מוד ווטס היא צעירה שעובדת ככובסת במכבסה, 12 שעות ביממה מאז ילדותה. גם אמה עבדה באותה מכבסה כל חייה עד שנפטרה בגיל צעיר. בקר אחד היא נשלחת מהמכבסה למסור סדינים נקיים ונקלעת במקרה להפגנה של הסופרג'יסטיות - התנועה שלחמה בלונדון למען זכות ההצבעה של נשים בתחילת המאה ה20. המפגש המקרי מוביל לשינוי בחייה כאשר היא נסחפת אחר המאבק, שמתחיל בתמימות ונתקל בעיקר בהומור ויחס מזלזל של הפוליטיקאים הגברים, והופך בהדרגה למאבק פוליטי עיקש שגובה מחיי הנשים ויתורים אישיים כבדים, מאבקים עם המשטרה, מעצרים ופגיעה ביחסי המשפחה. הסרט מתמקד במוד, ובקבוצת נשים שהיו חיל הרגלים של התנועה, נשים שמבינות כי בדיבורים הן לא יצליחו להשיג שינוי ומחליטות לעבור למעשים.

המהפכן המקסיקני אמילינו זפטה (מרלון ברנדו), איכר אנאלפביתי, ממריד את האיזורים הכפריים נגד הממשלה ולבסוף תופס את תפקיד נשיאות המדינה. ברנדו בתפקיד נדיר מביא לסרט זה 5 מועמדויות לאוסקר, ופיסלון אחד בו זוכה אנתוני קווין על הופעתו היוקדת.

"מייקל קולינס" הוא פרוייקט חייו של הבמאי והתסריטאי האירי ניל ג’ורדן ("משחק הדמעות"),שעבד על התסריט 13 שנה. סיפורו של אחד ממנהיגי ההתקוממות כנגד הכיבוש הבריטי באירלנד. הסרט סוקר את מהלך חייו של קולינס, שכונה "הברנש הגדול" והיה הראשון שהכניס שיטות פעולה טרוריסטיות במאבק נגד האנגלים, החל מכישלון המהומות של שנת 1916 ועד היותו האיש שחתם על הסכם פשרה עם האנגלים על חלוקת אירלנד. בעיני חבריו למחתרת קולינס היה בוגד והוא נרצח ע"י מתנקש שזהותו עלומה עד היום בשנת 1922. הסרט משלב את הרובד הפוליטי עם הרובד האישי והרגשי - יריבות בין קולינס וסגנו הארי בלונד על ליבה של קיטי קירנן (רוברטס). הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס השחקן (ניסן) בפסטיבל ונציה 1996.

מועמדת לאוסקר לפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר, התגלית אנדרה דיי, שנכנסת לנעליה של הזמרת החשובה בילי הולידיי. הסרט מתרכז בתקופה בה הולידיי החליטה להשמיע את קולות הקהילה השחורה דרך שירה המפורסם "סטריינג' פרוט", וסומנה על ידי הבולשת והממשל כאויבת העם. דרך סיפור חייה עמוס התפניות נחשף לנו פורטרט של אישה עם קול חד פעמי שהעולם עשה הכל כדי להשתיק.