הבמאי טוד בראונינג קיבץ לסרטו אוסף של מוטציות אנושיות וטווה סביבן סיפור על החיים בקרקס. בין `כוכבי` הסרט אשה בעלת שפם וזקן, איש תולעת שכולו רק גוף וראש ללא ידיים ורגליים (בסצינה אחת מפורסמת הוא מצית לעצמו סיגריה!), גמדים ועוד. כשיצא הסרט לאקרנים הוא זעזע את עולם הקולנוע באותה תקופה, אולם על אף התחושה הראשונית הקשה שהוא מותיר בצופה הרי שמדובר בסיפור אנושי ורגיש, שאינו עושה שימוש בעיוותיהם של גיבוריו בכדי להציגם כמסוכנים או מפחידים אלא דווקא כחברים שווי-זכויות בחברה האנושית.סרט יחיד מסוגו, על הגועל, האטימות, והאדישות שעוטפת אותנו בני האדם, ועל תופעה שהיתה נפוצה במובן הכי מריר ועצוב של המילה לפני שנים רבות. הסרט לא הורשה להיות מוקרן במשך 30 שנה בבריטניה, ועד היום הוא לא מוקרן בבריטניה ובמספר מדינות נוספות באירופה.

כאשר חייזרים מהחלל החיצון פולשים לעיירה קטנה ומתחילים ללכוד ולהרוג את תושבי העיר, אף אחד לא לוקח אותם ברצינות. מדוע? כל החייזרים נראים כמו ליצנים בקרקס, משתמשים בנשק שנראה כמו של ליצנים, וכולם מלאים בחיוכים. רק מעט מהצעירים בעיירה מבינים את גודל הסכנה, וכמובן שאף אחד לא מאמין להם. נוהגים במשאית גלידה, הם יוצאים לנסות ולהציל את חבריהם.

מותחן אימה מהיוצרים של "המסור". גבר אלמן שאישתו נרצחה באכזריות לאחר שקיבלה במתנה בובה, חוזר לעיר מגוריו ומתחיל לחקור את מותה של אישתו. בדרך, הוא מגלה אגדת רוחות מסתורית על אישה מדברת מהבטן שנרדפה ע"י אנשי העיירה ומאז הבובות שלה נעלמות וע"פ האגדה מבצעות מעשי רצח זוועתיים בעיירה.

ליצן מטורף בשם ארט, מאיים על שלוש נשים צעירות בליל כל הקדושים ועל כל מי שעומד בדרכו.

האב יופיצי (לי) ולוק (לונדון) חוזרים למזרח אירופה למדינה שבה מתרחשת מלחמת אזרחים. שם הם מגלים שכוחות רוע עוזרים לדרקולה על ידי זה שהם תופסים אנשים חפים מפשע ומביאים לערפדים אותם לאכול. וכדי שהדברים יהיו יותר גרועים, האב יופיצי חייב להילחם בוירוס הערפדי ששוכן בתוך גופו ולהתגבר על הרעב לדם.

כולם יודעים שליצנים יכולים להיות הדבר המפחיד האמיתי והמסוכן ביותר, כל זה מתממש כאשר ציירת צעירה שמנסה להגמל ממחלת הקולורפוביה (פחד מליצנים) בעבודתה מחזירה לחיים את התמונות מהן היא חששה כל חייה, כעת הליצן הרוצח מתחיל בסדרת רציחות אכזריות של כל חבריה והסובבים אותה ובהתעללות קשה בה.