סרטו האילם האחרון של צ'רלי צ'פלין, שיש בו אמירה נוקבת על החברה המתועשת, על צביעות בורגנית, ועל חוק וסדר בחברה דמוקרטית לכאורה. היחיד כמי שנשחק בין גלגלי המערכת, וכמי שהליכתו בסך כחלק מעדר אינה מבטיחה אותו מפגעי הממונים.
שני מוזיקאים שבניגוד לטובתם צפו בחיסול חשבונות אכזרי של המאפיה, נאלצים להצטרף לחבורה של להקת בנות בלבד העושה את דרכה למיאמי. טוני קרטיס הוא הסקסופוניסטית ג'וזפין וג'ק למון הוא דפני, נגנית הקונטרבס. חייהם מסתבכים כאשר הם מתאהבים בשוגר קיין, זמרת הלהקה (מרילין מונרו). הבימוי הנפלא, התסריט השנון והמשחק יוצא הדופן הופכים את הקומדיה המקברית שההתחזות נמשכת לכל אורכה, לסרט הדראג האולטימטיבי של כל הזמנים. למרבה ההפתעה ואי הצדק האוסקר הבודד שהוענק לסרט היה עבור התלבושות.
ג'פרסון סמית, מנהיג תנועת נוער צעיר ואידיאליסטי, נשלח לבית הנבחרים, במקומו של סנטור, שהלך לעולמו. שולחיו המושחתים - מושל המדינה ואיל עיתונות - סבורים שתמימותו של האיש לא תאפשר לו להתחקות אחר מעשיהם ולחשוף אותם ברבים. בוושינגטון, מבהירה לו מזכירתו, כי דווקא הוא ולא אחר זכה במשרה. הפוליטיקאי הירוק והבלתי משופשף, נאלץ לצאת למלחמה נגד מכונה מפלגתית, מושחתת ומשומנת היטב ונגד עיתונות עוינת. "מה שחסר לו בניסיון, הוא משלים בלחימה", מאפיין מישהו בסרט את סמית. ואכן, התכונה הזו היא המסייעת לו, בסופו של דבר, לגבור על הנבלים ולזכות במלחמה אבודה מראש. "מר סמית הולך לוושינגטון" הוא סרטו הרוזוולטי ביותר של קאפרה.
קומדיה רומנטית שנונה על יורשת עשירה שבורחת מאביה ומתאהבת בעיתונאי צעיר, במהלך נסיעת אוטובוס מניו-יורק למיאמי. סרטו שובה הלב של פרנק קאפרה הגדול (רעל ותחרה) מתמודד בחן עם המשבר הכלכלי של שנות ה-30, מעורר לסולידריות בין-אנושית ומציג שני כוכבים אלמותיים: קלודט קולבר (אשתו השמינית של כחול הזקן) וקלארק גייבל (חלף עם הרוח). שימו לב איך הגברת הזאת תופסת טרמפים!
שיר אהבה לעיר ניו-יורק, כמחווה רומנטית של וודי אלן , המתעלמת מחלקיה האפלים של העיר. וודי אלן מתרכז במילייה של האינטלקטואלים הדברנים, אליהם הוא משתייך, כשהוא מנסה להיחלץ ממילייה זה, המדבר על אמנות בלי להיות מסוגל ליצור אותה, באמצעות אהבה תמימה לנערה בת טיפש עשרה, אך בוגרת בהרבה מחבריו האחרים. המוסיקה של ג'ורג' גרשווין מאיירת היטב את מצב רוחו העגמומי-חגיגי של הסרט, בצילומיו היפהפיים של גורדון וויליס, בשחור לבן. יחד עם זאת, הסרט אינו נעדר אירוניה עצמית, במינון האלני המקובל. ניו-יורק של "מנהטן" היא עיר לפוסטרים.
ניסיונות הבריחה של שבויי מלחמה אמריקאים ממחנה שבויים גרמני במלחמת העולם ה-2, מעלים חרס כשנראה שכל פעם הגרמנים עולים על התוכניות שלהם ומסכלים את הניסיון. הקבוצה מתחילה לחשוד במרגל בקרבם ומתחיל מחול שדים לחשיפתו, במיוחד כשמגיע קצין בעל ערך שאסור שייפול בידי המודיעין הגרמני. כהרגלו, מגיש וויילדר דרמה משובצת הומור וציניות ומגיש מלחמה שהיא מפגן של אבסורד. וויליאם הולדן, המגלם את דמותו של הסמל ספטון שנחשד ע"י עמיתיו כחפרפרת, זכה בפרס האוסקר על תפקידו זה.
טים ברטון יצר סרט על מי שכונה "במאי הקולנוע הגרוע בכל הזמנים" - וככל הנראה, בצדק. ג'וני דפ מגלם את ווד, צעיר חסר כל השכלה קולנועית, הבנה "אמנותית" של קולנוע, או כשרון - אך חדור מרץ, רצון ברזל, עור של פיל , ו - מה לעשות - חיבה לבגדי נשים. ווד מצליח ליצור סרטים מאפס - אפס תקציב, אפס צוות טכני, אפס תסריט, אך את מקום כל אלה הוא ממלא בהתלהבות. במקום שחקנים של ממש הוא מגייס כוכבי עבר סוג ב' (כמו אלווירה, מנחת טלוויזיה מפוקפקת), "פריקס" מוזרים (ת'ור, ענק מגושם עם עבר בקרקס, או משהו בדומה), וכמובן - הוא עצמו מגלם מדי פעם תפקידים, כמו למשל, התפקיד הראשי
באמריקה של שנות התשעים רבים דיויד וג'ניפר, זוג תאומים בגיל העשרה, על שלט הטלוויזיה עד שהוא נשבר. הטכנאי מציע להם שלט חדש, טוב בהרבה. לחיצה אחת והופס הם מוצאים את עצמם ב-"פלזאנטוויל", סידרת הטלוויזיה האהובה על דיוויד. הבעיה שעכשיו כבר לא קוראים לו דיויד. הוא באד, ואחותו היא מארי-סו. ופלזאנטוויל היא עיירה כל-אמריקאית, גן עדן בשחור לבן עם רחוב ראשי, גדרות עץ ושאר מאפיינים שהשתקפו דרך הטלוויזיה של שנות החמישים. הכל יפה, מסודר ונקי, אפילו יותר מדי. עד מהרה יפיצו שגרירי שנות התשעים את זרעי העידן הנוכחי בעיירה ויצבעו אותה בצבעים טבעיים. בדומה ל-"המופע של טרומן" יורה "פלזאנטוויל" חיצים בערכים האמריקאים המסורתיים כפי שמשומרים ומשתקפים בעצם רק בטלוויזיה. קומדיה שנונה ואפקטיבית.
סרט קומי קלאסי בכיכובם של באד אבוט ולו קוסטלו, ונחשב לגולת הכותרת הקולנועית של צמד הקומיקאים האגדיים, מן הגדולים בתור הזהב של הקומדיה האמריקאית.
לואיס בונואל מבסס את סיגנונו האנטי דתי והאנטי בורגני ב"תור הזהב" הסוראליסטי - אשר עדיין מצליח לזעזע את הצופים בו. כאשר גבר ואישה אלמוניים (גסטון מודו וליה ליס) מנסים למצות את תשוקתם המינית, כוחות הצדקנות מסכלים את נסיונם ללא הרף. האמן סלבדור דאלי עומד מאחורי התסריט הפרובוקטיבי.