ג'ף קוסטלו, רוצח שכיר, צריך לחסל בעל מועדון לילה, על פי חוזה שהוצע לו בידי אנשים שאינו יודע את זהותם. הוא ממציא לעצמו אליבי והורג את האיש. איש לא רואה אותו חוץ מהפסנתרנית של הבאר. כשהוא בא לקבל את שני המיליון שהובטחו לו, יורים בו. הוא נלכד במלכודת כפולה, הפושעים והמשטרה בעקבותיו. יצירת מופת של ז'אן-פייר מלוויל, המאפיינת יותר מכל את סגנונו, אשר השפיעה על סרטים ויוצרים בדורות שאחריו ("הרוצח" של ג'ון וו ו "גוסט דוג" של ג'רמוש). "...ג'ף קוסטלו אינו פושע או בריון. הוא במצב של 'טוהר', כלומר הסכיזופרן אינו יודע שהוא פושע..."הסמוראי" הוא דיוקן של אדם סכיזופרני שצייר פרנואיד, שכן כל היוצרים הם חולי פרנויה." (מלוויל)
מהסרטים הראשונים והחשובים של יוצרי ה"גל החדש" הצרפתי. הרפתקאותיו של גנגסטר שובה לבבות בסרט המגלה דופק חיים חדש ושונה בפריס של סוף שנות החמישים. העלילה, מעשה סתמי ברוצח - הצדעה לסרטי המתח ההוליוודיים שהיו אהובים על גודאר הבמאי וטריפו התסריטאי בהיותם מבקרי קולנוע - אך אין בה התחסדות או מוסר השכל. גיבור הסרט רוצח שוטר, בורח לפריס, מתאהב בסטודנטית אמריקאית ושניהם מסתגרים באהבתם מפני העולם. למרות הנסיונות הצורניים המהפכניים לזמן עשיית הסרט, הוא היה להצלחה קופתית, ובלמונדו הפך לכוכב.
סרט דרמה צרפתי. הפסנתרן צ'רלי קוהלר (שארל אזנבור, זמר השאנסונים המפורסם) הוא פסנתרן עצוב בבאר עלוב. לנה, מלצרית שעובדת באותו מועדון, מאוהבת בו בסתר. ערב אחד מתפרץ לבאר אחיו של צ'רלי, צ'יצו (אלברט רמי) המחפש מקלט משני גנסטרים הרודפים אחריו. עכשיו צ'רלי צריך לתמודד עם לינה, עם אחיו, עם שני הגנסטרים ועם העובדה שסודו הגדול ביותר עומד להחשף.
על מדרגות הכנסייה, עם סיום טקס חתונתם, ג'ולי ודיוויד שניהם חיוכים. אך האושר קצר הוא. ירייה מסתורית מפלחת את האוויר ומכריעה את דיוויד. ג'ולי שבורה. משפחתה מונעת ממנה מלהתאבד ואת הזעם היא מתעלת לאפיקים לא פחותפטאליים כשהיא יוצאת למסע נקמה בעקבות האחראים למותו של בעלה... עם המוסיקה הנהדרת הבלתי נשכחת של ברנרד הרמן.
בקולוניה צרפתית במערב אפריקה בשנות השלושים. קצין משטרה נטול עמוד שדרה עובר תהליך הדרגתי של התחממות מוח, והופך אט אט למלאך מוות הרסני.
בזמן שהוא מקבל לידיו את המשימה הבאה שלו, לחסל את חברתו התמימה של הבוס המושחת שלו, הרוצח השכיר מאליק (טריץ') מתחיל להרהר בדרך החשוכה שבחר לחייו, דרך שממנה אין דרך חזרה ואין יציאה מהירה. קרוע בין חובתו לתפקיד, לבין חובתו החדשה לאנושיות שבו, הוא מגיע למסקנה שהדרך היחידה החוצה היא ע"י עימות מסוכן מול האדם היחידי שאכזר וללא רגשות כמותו.