הטידזֶה מוּרטוֹבָה היא כנראה הדבוראית האחרונה באירופה שעדיין רודה דבש מכוורות טבעיות. הן חבויות בפסגות צוקים, בנקיקים שאליהם היא נאלצת לטפס בשבילים צרים ואז לתחוב את ידיה החשופות אל לבם של נחילים מזמזמים. המצלמה מלווה אותה במשך שלוש שנים, בבית הרעוע והמבודד שהיא חולקת עם אמה, כלבה וחתולתה, במסעותיה המפרכים אל הדבורים – בנופי מקדוניה היפים – ובטקסי הרדייה המכשפים שלה, וגם במסעותיה לשוק, למכור את הדבש. השגרה הקשה אבל מחממת הלב הזו מופרת פתאום, כשלמקום מגיעה משפחה של נוודים. כוונתם להקים מכוורת מלאכותית מסודרת מאיימת על פרנסתה של מורטובה, אבל קרבתם, ובעיקר המפגש עם ילדיהם, מפוגגים את בדידותה. הסרט זכה בפרס הגדול ובפרס הצילום בפסטיבל סאנדנס.
בתרגום חופשי משפת הופי, "קויאאניסקאטסי" פירושו חיים לא מאוזנים (או חיים הקוראים לשינוי). הסרט הוא מבט פנורמי על החיים באמריקה, בלי פירושים, ללא עלילה. באמצעות אפקטים קולנועיים עוצרי נשימה - הילוך מהיר, הילוך איטי, זוויות צילום מקוריות, המוסיקה של פיליפ גלאס ועוד - לוקח אותנו גודפרי רג'יו מן הציורים האינדיאניים והנוף הפרוע אל האורבניזציה והשימוש בטכנולוגיה גרעינית.