סיפורו של אוסקר שינדלר, איש עסקים שניצל את קשריו למפלגה הנאצית להציל מאות יהודים ממוות במחנות.
ב-23 בספטמבר 1939 ניגן ולאדיסלב שפילמן, פסנתרן יהודי צעיר, את הנוקטארנו בדו דיאז מינור של שופן, בשידור חי ברדיו בעוד הפגזים הגרמנים מתפוצצים בחוץ. הייתה זו היצירה האחרונה ששודרה בשידור חי מוורשה. באותו יום הרסה פצצה גרמנית את תחנת הכוח, והרדיו הפולני השתתק. הפסנתרן הצעיר והמחונן שרד בגטו וורשה כשהוא מנגן לפרנסת משפחתו, הוא היחיד מבני המשפחה שמצליח לחמוק ממחנות המוות. עכשיו עליו לחיות בסתר בלב הגטו. כך הוא חולק את הסבל, ההשפלה, והמאבק.
ה-"הדיקטטור הגדול" כפרודיה מזהירה על הרודנות וקריקטורה גאונית על היטלר. מעשה בחילופי זהות, בין ספר הגטו היהודי לרודן מדינת טומניה הוא אדנואיד היינקל. צ'פלין בתפקיד הכפול עובר מארמון הדיקטטור אל הגטו הנרדף, ובסגנונו המוכר והאהוב ממזג פאתוס, סנטימנט והזדהות אנושית, מחד, ומאידך בז להיטלר ולנאציזם. הסרט משופע המצאות קומיות גאוניות, כמו כן משתתפים בסרט פולט גודארד בתפקיד חנה, הכובסת היהודיה ובחירי הקומיקאים מבני הדור ההוליוודי הקודם.
סרטו רחב היריעה של הבמאי האיטלקי ברנרדו ברטולוצ'י (חולמים) אשר זכה בתשעה פרסי אוסקר בשנת 1988, ביניהם הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. הסרט מביא את סיפורו של קיסר סין האחרון פו-יי, שעלה לגדולה בתפקיד המלוכה בגיל שלוש ופינה את הכיסא בגיל שש. הסרט ממשיך ועוקב אחר גורלו ההפכפך של הילד שהובטח לו גן של שושנים, עד מותו כגנן בשנת 1967, עקב המהפכה התרבותית בסין. הסרט כולל צילומים נדירים מן העיר האסורה. עם סקמוטו ריוצ'י (עיני נחש), ג'ון לונה (ניצוד), ג'ואן צ'ן (פיתויו של נזיר), פיטר אוטול (סופרגירל). הסרט זכה לפרסים רבים ברחבי העולם ביניהם פרס גלובוס הזהב ופרס BAFTA היוקרתי.
הם ראו וידעו, אבל לא אמרו לא. הם היו גאים לשרת את המולדת, חששו, או סתם לא ידעו איך. הבמאי לוק הולנד ראיין במשך עשור כמאתיים גברים ונשים, אחרוני הנאצים בשנים האחרונות לחייהם, ומביא בסרט שיחות אינטימיות עם אחדים מהם. אלה אינן המפלצות הגדולות. אלה האנשים הקטנים, הברגים שאפשרו למכונת המוות לפעול ללא תקלות. חלקם שירתו באס.אס, ואחרים היו חיילים סדירים, מנהלי חשבונות, מפעילי רכבות, ספקי מזון, מנקים, שומרים – גרמנים שעשו כיף בנוער ההיטלראי, התפעלו מהיופי והמוזיקה במצעדים הנאציים והקפידו למלא הוראות, לתחזק שגרה. הסרט אינו כתב אישום, אלא התבוננות מטלטלת במנגנוני ההדחקה, ההשלמה והזיכרון של בני האדם.
1945 - שנתיים לאחר שחזינו בהתרסקות מטוסו בסהרה, מטופל "הפצוע האנגלי" (פיינס), במנזר נטוש באיטליה, על ידי חנה (בינוש), אחות מיחידת הרפואה של הצבא הקנדי המוצבת באיטליה. מתוך תחבושותיו (והאיפור הכבד) מגולל הפצוע, לאורך יותר משעתיים, את סיפור התאהבותו בקתרין (תומאס) אשתו של החוקר ההרפתקן (פירת"). את אותו סיפור של אהבה בלתי אפשרית, בגידה ומלחמה, מספר גם קראוואג"יו (דפו), קצין מודיעין בעל רעיונות שונים לגבי זהותו של הפצוע. לאורך מלודרמה סוחפת זאת מתאהבת חנה, האחות, בחייל נוסף המצטרף למושבם במנזר הנטוש. את כל הסיפורים אנחנו מקבלים כזכרונות, בפלאש-בק לאורך השנתיים הקודמות ולאורך המדבריות של אפריקה. הסרט מצולם בנופים המדבריים הנשיים בידו האמונה של ג"ון סיל ("העד") שזכה אוסקר על הסרט. פרסי אוסקר נוספים קיבל הסרט עצמו, בינוש כשחקנית המשנה, פס הקול, העריכה המוזיקלית, ההפקה, העריכה עצמה, עיצוב ותלבושות. סה"כ תשעה פרסי אוסקר ואף את פרס גלובוס הזהב.
קומדיה פמיניסטית המתחילה ביומה האחרון של אנטוניה, המשחזרת את סיפור חייה מהרגע בו שבה עם בתה לעיירת הולדתה לאחר מלחמת העולם השניה. הן משתכנות במקום, כאשר מעמדן כנשים עצמאיות ולא נשואות מציב אותן מעל לחברה הנורמלית, והחווה שהן מנהלות הופכת למעין אוטופיה נשית. פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1995.
עיבוד מרשים לספרו החשוב של גינתר גראס, שהקדים את זמנו בעשור לפחות. סיפור משפחתו של הילד אוסקר דרך זווית הראייה של מי שבחר להפסיק לגדול כשגילה עד כמה מלוכלך ולא אמין הוא עולמם של המבוגרים, ובסופו של דבר בחר ליטול בו חלק. עלייתם של הנאצים לשלטון מאפשרת גם לחריג כמו אוסקר להשתלב בחברה הארית הטהורה, ונפילתם היא הפתח שלו להשתחרר מהאינפנטיליות שבה דבק כל חייו. הילד דיוויד בננט - שמופיע היום בעיקר בתיאטרון - העניק לעיבוד הקולנועי חלק נכבד מייחודו. הסרט זכה באוסקר לסרט הזר
רייף ודני הם חברים טובים וטייסים שגדלו יחד כטייסי ריסוס, וכעת הם מתגייסים למאמץ המלחמתי של אמריקה. רייף מתאהב באוולין, אחות צעירה ואמיצה, אך לפני שאהבתם מספיקה לפרוח, הגורל מושך בחוטים ואיש אינו יודע מה יקרה עכשיו. חייהם ואהבותייהם של שני טייסים אמיצים בזמן המלחמה הגדולה של חייהם, סיפור אנושי מאחורי אירוע היסטורי שיזכר לעולם.