סרטו האילם האחרון של צ'רלי צ'פלין, שיש בו אמירה נוקבת על החברה המתועשת, על צביעות בורגנית, ועל חוק וסדר בחברה דמוקרטית לכאורה. היחיד כמי שנשחק בין גלגלי המערכת, וכמי שהליכתו בסך כחלק מעדר אינה מבטיחה אותו מפגעי הממונים.
לואיס בונואל מבסס את סיגנונו האנטי דתי והאנטי בורגני ב"תור הזהב" הסוראליסטי - אשר עדיין מצליח לזעזע את הצופים בו. כאשר גבר ואישה אלמוניים (גסטון מודו וליה ליס) מנסים למצות את תשוקתם המינית, כוחות הצדקנות מסכלים את נסיונם ללא הרף. האמן סלבדור דאלי עומד מאחורי התסריט הפרובוקטיבי.
פסיכותרפיסט על סף פרישה(מרלון ברנדו) נתקל במטופל יוצא דופן וכובש לב שמאמין כי הוא דון חואן דה מרקו - המאהב הלטיני הגדול מכולם(גוני דפ). המטופל מספר סיפורים המציתים את דמיונו של הרופא ומעוררים את חיי הנישואים שלו.בסרט יש קרבות יפים והומור נחמד,והסוף מעורר מחשבה רבה... מומלץ בחום.