באמריקה של שנות התשעים רבים דיויד וג'ניפר, זוג תאומים בגיל העשרה, על שלט הטלוויזיה עד שהוא נשבר. הטכנאי מציע להם שלט חדש, טוב בהרבה. לחיצה אחת והופס הם מוצאים את עצמם ב-"פלזאנטוויל", סידרת הטלוויזיה האהובה על דיוויד. הבעיה שעכשיו כבר לא קוראים לו דיויד. הוא באד, ואחותו היא מארי-סו. ופלזאנטוויל היא עיירה כל-אמריקאית, גן עדן בשחור לבן עם רחוב ראשי, גדרות עץ ושאר מאפיינים שהשתקפו דרך הטלוויזיה של שנות החמישים. הכל יפה, מסודר ונקי, אפילו יותר מדי. עד מהרה יפיצו שגרירי שנות התשעים את זרעי העידן הנוכחי בעיירה ויצבעו אותה בצבעים טבעיים. בדומה ל-"המופע של טרומן" יורה "פלזאנטוויל" חיצים בערכים האמריקאים המסורתיים כפי שמשומרים ומשתקפים בעצם רק בטלוויזיה. קומדיה שנונה ואפקטיבית.
כשהם רוצים לעזוב את העולם הדיסטופי שהם חיים בו לטובת גן עדן מרוחק, שלושה פושעים מתכננים שוד – ומושכים את תשומת ליבו של רוצח אכזר.
קומדיה רומנטית בכיכובם של דיויד דוקובני ("תיקים באפלה") ומיני דרייבר ("סיפורו של וויל האנטינג"). הוא - אדריכל שהתאלמן לא מכבר. היא - מלצרית במסעדה אירית-איטלקית שבליבה הושתל ליבה של אשתו המנוחה. הגורל מפגיש ביניהם ומכאן מתפתחת פנטזיה המשלבת עצב והומור.
סרט מקורי משנת 1966, שהיווה בסיס למורשת באטמן, והיה חלק בסידרה הקלאסית משנת 66 של בטמן ורובין. כאשר באטמן ורובין מקבלים טיפ אנונימי על כך שקומודור שמידלאפ בסכנה בעודו משייט ביאכטה הפרטית שלו, הם מיד יוצאים למשימת הצלה. מה שהם לא יודעים זה שהמקור האנונימי של הטיפ הוא לא אחר מאשר ארבעת האויבים המושבעים שלהם: הפינגויין, קאטוומן, הג'וקר ואיש החידות, המעוניינים להיפטר מהם אחת ולתמיד.
ג'ון בורמן ("יער האזמרגד") מציג עולם עתידני המחולק לשני מחנות. האחד כולל את אנשי המדע והאינטלקטואלים, ואילו השני כולל את הפרימיטיבים האלימים. אלא שאחד הפרימיטיבים, בגילומו של שון קונרי ("למצוא את פורסטר"), לא מוכן יותר לחיות לפי הכללים הידועים. יצירתם ומשמעותם של פערים חברתיים פרי מוחו של בורמן.