בריטניה, קיץ 1984. מרגרט תאצ'ר נמצאת בשלטון, ומחאת ארגוני הכורים נמצאת בשיאה עם פתיחת שביתה כללית. חבורה של צעירים-הומואים ולסביות פעילים חברתית, מחליטים להצטרף למאבק הכורים ולגייס עבורם כסף. אלא שהאיגוד הלאומי של עובדי המכרות, המורכב ברובו מאנשים שמרנים, מובך מידי מכדי לקבל את התרומה והתמיכה שלהם. חבורת הפעילים מחליטים לא להתרגש מהסירוב, ומתוך הכרה בחשיבות המאבק, ומחשבה שהתמיכה תעזור להם בעתיד, הם מחליטים להגיע בעצמם לכפר אקראי של כורים בווילס, ולהעביר להם את התרומות ישירות. כך מתחיל אחד המאבקים המפתיעים והמשעשעים ביותר בהיסטוריה, על שתי קבוצות שונות לגמרי שיצרו השפעה חברתית אדירה שתיזכר לדורות.

סיימון וויי-טונג הם זוג עליז החי יחד במנהטן. כדי לדחות את חשדם של הוריו של ווי דונג, סיימון מציע נישואי נוחות בין ווי-טונג ווויי-וויי, מהגרת הזקוקה לגרין קארד. כאשר הוריו של ווי-טונג מגיעים לאמריקה לחתונה, הם מתעקשים על מסיבת נישואים מפוארת, הגורמת לכמה סיבוכים.

קארי ומקגרגור יגלמו זוג אוהבים בקומדיה רומנטית חדשה המבוססת על סיפור אמיתי. הסרט, "אני אוהב אותך פיליפ מוריס", המבוסס על ספר באותו שם שיצא בשנת 2003, מגולל את סיפורו של סטיבן ראסל (קארי) נוכל שמרמה את כל מי שהוא יכול עד שהוא נתפס. הוא נשלח לכלא ושם הוא מתאהב בחברו לתא המעצר, פיליפ מוריס (יואן מקגרגור). כאשר מוריס משוחרר מהמעצר מחליט ראסל לעשות כל מה שביכולתו כדי להתאחד עם אהובו. הסיפור האמיתי הוא חומר מצויין לסרט הוליוודי. ראסל הצליח לברוח מבית הכלא לא פחות מארבע פעמים כשכל פעם הוא מתכנן בריחה מתוחכמת יותר וגאונית. בפעם הראשונה הוא שם את ידיו על אחד ממכשירי הקשר של הסוהרים ופשוט נופף אתו מרחוק לשומר שהיה אחראי על השער. השומר, שכנראה לא ממש היה שקוע בעבודתו, פשוט לחץ על הזמזם ופתח לו את הדלת.

ג'ס היא בחורה בת 18, בריטית ממוצא הודי, שמאוהבת בדיוויד בקהאם וניחנת בכישרון כדורגל שאינו מוטל בספק. אך בעוד שהיא חולמת על קריירה מקצוענית על הדשא, הוריה יותר מעוניינים שתלמד לבשל ותינשא לבחור הודי מבית טוב.

סרטה של פטרישיה רוזמה (שמעתי את בנות הים שרות). קאמיל, פרופסור למיתולוגיה בקולג' הנתמך על ידי הכנסייה, עומדת להינשא למרטין. כל חייה מתוכננים בקפידה קדימה, צעד צעד. ביום שכלבה האהוב מת היא פוגשת במכבסה שכונתית את פטרה, ומכאן מתחילה מערכת יחסים המזכירה במקצת רכבת-הרים. ברקע - הניגוד בין הקולג' והכנסייה שמאחוריו, לבין הקרקס הצבעוני בו חיה ועובדת פטרה. לפרקים הסרט נראה כמו אגדה - הסצנות בקרקס מוגזמות, צבעוניות ומהפנטות. הן נופלות מסצנות הסקס, אבל לעומת חלקיו המאוד מיומנים ומדויקים של הסרט, האגדה, יש להודות, משכנעת ככלב הקם לתחייה.