דרמה תקופתית רחבת יריעה של ברנרדו ברטולוצ'י, הממוקמת באיטליה, ועוקבת אחר חייהם של שניים. האחד הוא בנו הממזר של איכר , המגולם על ידי ז'ראר דפרדייה, והשני בן לבעל אדמות - הלא הוא רוברט דה נירו. על רקע השינויים הפוליטיים הסוערים שעוברת איטליה בחצי הראשון של המאה העשרים משרטט ברטולוצ'י את חיי שני הגיבורים, המושפעים מעצמת המאורעות ומגלים עד כמה האישי אינו מנותק מהפוליטי

ז´וליאן הוא ילד בן 12 שנשלח יחד עם אחיו הבכור ללמוד בפנימיה קתולית ספרטנית המיועדת לבני עשירים. יום אחד מצטרף לכיתתו ז´אן, ילד חדש ואפוף מסתורין. תוך חיטוט בחפציו, מגלה ז´וליאן את סודו הגדול של ז´אן - שם משפחתו האמיתי הוא קיפלשטיין: יהודי. היחסים בין שני הילדים מתהדקים והולכים, עד ליום שבו נכנסים לכיתה שני אנשי גסטפו בחיפוש אחר יהודים. המבט של הילד הנוצרי בחברו הנלקח לדרך שאין ממנה חזרה, צורב בזכרון משך חודשים ארוכים אחרי הצפיה. "להתראות ילדים" מחזיר את לואי מאל לעבודה בצרפת אחרי עשור של גלות יצירתית בארה"ב - אל סיפור אוטוביוגרפי-בחלקו שאותו חלם להסריט מאז החלה הקריירה הקולנועית שלו. תוך כדי הצדעה ל"אפס בהתנהגות", יצירת המופת של ז´אן ויגו, הוא מגיש סרט שקול, שסיגנונו מצטנע במתכוון, ומניח את עיקר המשקל על גישה אנינה ולא צעקנית, על סיפור אנושי ונוגע ללב, ועל החיים בצרפת של ימי הכיבוש הנאצי.

בהשראת סיפורים אמיתיים, האב גבריאל אמורת', ששירת במשך שנים כמגרש השדים הראשי של הוותיקן, חוקר מקרה מצמרר של נער צעיר אחוז דיבוק ומסתיים בחשיפת קנוניה בת מאות שנים אותה הוותיקן ניסה להסתיר נואשות.

טופקאפי הוא סרט מסוגת קומדיית פשע משנת 1964 בבימוי של ז'ול דאסן עם מלינה מרקורי, מקסימיליאן של ופיטר יוסטינוב בתפקידים הראשיים. התסריט מבוסס על הרומן "אור היום" של אריק אמבלר מ-1962. חבורה קטנה של אנשים שאינם מוכרים למשטרה, מתכננת ומבצעת שוד מושלם של גניבת פגיון משובץ באיזמרגדים ממוזיאון טופקאפי באיסטנבול

פייר פאולו פזוליני, משורר, סופר ובמאי, מרקסיסט נלהב שנזרק מן המפלגה הקומוניסטית בגלל היותו הומוסקסואל, יצר במהלך הקריירה שלו סרטים שנויים במחלוקות  אך אף אחד מהם אינו מתקרב ל"סאלו או 120 הימים של סדום", אותו הספיק לסיים קודם שנרצח.  עיבודו של פזוליני לספרו של המרקיז דה סאד הוא אולי אחד הסרטים המטרידים והדוחים שנעשו אי פעם. הוא גם אחד החשובים שנעשה. הסרט מותח ביקורת חריפה על הפאשיזם והאידאליזם, וטוען שגאולה מוסרית היא רק מיתוס. הבמאי העביר את עלילת הספר לרפובליקה של סאלו, מדינת בובות פשיסטית בחסות נאצית. נשיא, דוכס, בישוף ושופט דקדנטיים שחוטפים קבוצה של גברים ונשים צעירים לווילה מבודדת כדי לענות ולנצל אותם מינית. אונס, רצח, אכילת צואה הם רק השלב הראשון במסכת ההשפלות והברוטאליות. הסרט קשה מאוד לצפייה והוא נאסר לשידור במדינות רבות. בישראל, הצנזורה על סרטים ומחזות מעולם לא התירה את הקרנתו (עד ביטולה של זו ב-1991).

שני חברי ילדות, ג'ייק שראם (בן סטילר) ובריאן קיקני פין (אדוארד נורטון), הם רווקים, מצליחים, נראים טוב ומרגישים טוב לחיות בעיר ניו יורק. כאשר אנה ריילי אותה הם זוכרים מתקופת ילדותם חוזרת למנהטן, עם תואר ניהולי מרשים והופעה מהממת עוד יותר, היא שובה את ליבם מחדש. ניצוצות עפים ומשולש נצחי יוצא דופן נוצר בגלל אופי הגיבורים. שכן, בריאן הוא כומר קתולי וג'ייק הוא רבי מוסמך.