סרט שהוא נקודת ציון חשובה בקולנוע האיטלקי, לדעת רבים – מבשרו של הניאוריאליזם האיטלקי. התסריט הוא עיבוד חופשי, (חסר זכויות) ל"הדוור תמיד מצלצל פעמיים", של ג’יימס קיין. נווד מתאהב באשת פונדקאי, והם מחליטים לחסל את הבעל, שעומד בדרכם. בהשפעת הקולנוע של רנואר וקארנה והרומנים הנאטורליסטיים של ג’ובני ורגה, מעניק ויסקונטי משמעות חברתית עמוקה למלודרמה הקיצונית שכתב קיין. זהו גם אחד העיבודים האירוטיים ביותר לרומן זה. למרות שהוא נוצר בימי הפאשיזם, מצליח ויסקונטי ליצור סרט אמיץ וליבראלי, הן מבחינה נושאית והן מבחינה סגנונית.
ביום א', ה-30 בינואר 1972, ירו כוחות בריטיים על קהל מפגינים בעיירה דרי שבצפון אירלנד. ההפגנה הסתיימה עם 13 הרוגים ו-14 פצועים, וסימלה את הסלמת האלימות במלחמת האזרחים. פעיל זכויות האזרח איבן קופר מאמין כי את הבעיה האירית ניתן לפתור רק בדרכי שלום. ג'רי דונהיו הוא קתולי חם מזג, שרוצה להקים משפחה עם חברתו הפרוטסטנטית ומוצא עצמו לכוד בהתנגשות אלימה עם הצבא הבריטי. שתי הדמויות הללו מובילות את אחת היצירות המרשימות ביותר שנעשו השנה: תיאור כרונולוגי של אותו יום טראומטי מלפני שלושים שנה. טכניקות הבימוי הכמו-תיעודיות, התסריט המתוחכם וסגנון העריכה סייעו לסרט לגרוף את הפרס היוקרתי ביותר בפסטיבל ברלין 2002.
סיפורו של במאי המקריב את הפרוייקט האחרון שלו למען משולש אהבה עליז.הסיפור מורכב מקינאה, התמסרות, תאווה ואהבה ללא תנאי.
ויקי מלוני נחטפת באקראיות מרחוב פרברי על ידי זוג מופרע. כשהיא רואה את הדינמיקה בין השובים שלה היא מגלה מהר שהיא חייבת לתקוע טריז ביניהם.
מותחן אימה-פסיכולוגי בכיכובה לנה האדי ("סיפור חייה של שרה קונור", 300) המגלמת אישה הנתקלת לפתע בדמות עצמה ברחוב ומאז חייה נהפכים לסיוט.סרט מהרשימה השחורה (After Dark Horrorfest).