דואן היא ילדה דחויה בת 11 - ממושקפת, מתלבשת נורא. בביה"ס מקיאות אותה הבנות מחברתן ובבית המצב לא הרבה יותר טוב. תשומת הלב של המשפחה המטריארכלית מוקדשת לאחיה הבכור, "לפלף" רציני שבשנה הבאה ילמד בקולג', או לאחותה ה"חמודה" - מכשפה בבגד מחול ורדרד שבזכות כישורי חנופה זוכה ליחס נאות. המצב לא משתפר כאשר המופרע של הכיתה מתחיל לחזר אחריה, גם לא כאשר היא "מתאהבת" ביפיוף מהלהקה המגוחכת של אחיה. רק יכולת השרדות מדהימה מאפשרת לה להחזיק את הראש מעל המים... כבר מזמן לא זכו החיים היהודיים בפרבר בפרט וגיל ההתבגרות בכלל, לטיפול קומי אפקטיבי כל כך. בדייקנות מרשימה מנווטת העלילה בין אומללותה של דואן ובין הסימפטיה שהיא מעוררת, בין הופעתה הנלעגת ובין ההזדהות עימה נוכח ההשפלות שהיא עוברת, בין רגעיה הכואבים ובין הצחוקים הלא לעגניים שהיא סוחטת מהצופה.
דרמה מוזיקלית עם קריסטן סטיוארט ("דמדומים") בדמותה של ג'ואן ג'ט, זמרת הרוק המפורסמת. סיפורה של להקת בנות ששברה מוסכמות בשנות ה- 70' והוכיחה לעולם שרוקנרול בועט הוא לא תחום לגברים בלבד. מלהקה זו יצאה ג'ואן ג'ט, שמאוחר יותר התפרסמה עם הרכב משלה בשם ג'ואן ג'ט והלבבות השחורים, שהביא לעולם את אחד מהמנוני הרוק הגדולים של כל הזמנים: "אני אוהבת רוקנרול".
הסרט מתרחש בשנת 1980, נער מהרמונט עובר לניו-יורק כדי לחיות עם אביו באיסט וילג'.
בקי היא נערת מקהלה ענייה, החיה באנגליה של תחילת המאה ה-19. עוד כילדה היא מייחלת לחיים זוהרים יותר מכפי שמוצאה המשפחתי מאפשר לה. לאחר מות הוריה, היא נחושה לכבוש את החברה האנגלית כאשר כל האמצעים כשרים לשם כך.
עיבוד לרומן הקלאסי של גוסטאב פלובר. אמה בובארי (מיה וואסיקובסקה) מבקשת לברוח מהשעמום של החיים בפרובינציה ומבעלה המרוחק, ולקדם את מעמדה החברתי בעיר הגדולה. לשם כך, היא יוזמת סדרה של רומנים סודיים עם גברים שונים שמספקים לה את האספקיזם אותו היא מחפשת. אך עם הזמן, אמה תלך תסתבך עם מעשיה ותגלה את השפעותיהם על חייה וסביבתה. עם פול ג'יאמטי ועזרה מילר
עיירת חוף עניה. הנישואים של הלן פול אולי ידעו ימים יפים יותר, אבל עכשיו זה לא משהו. פול המובטל שונא את הזרים שמגיעים לאזור ולוקחים את מקומות העבודה. הלן היא עקרת בית שמטפלת בבתה העצלה ובנכדתה התינוקת. לחייהם נכנסת טאשה, מהגרת מצ"כיה שברחה מבעל אלים ומפחדת כי ירדוף אחריה עד לכאן. סביב המתחים שנבנים בין הנפשות האבודות האלו מתרחשת הדרמה שלפנינו. "ג"יפו" הוא סרט הדוגמה הבריטי הראשון. כדרכם של סרטים הנאמנים לשבועת הצניעות, גם כאן הנזירות הצורנית היא מפתח לדחיסות רגשית. יתרה מזאת, ג"יפו אינו בנוי כסרט הנע לאורך ציר הזמן אלא, בדיוק כמו בקלאסיקה של קורוסאווה, גם כאן הסרט מחולק לשלוש נקודות מבט. הפיצול הזה מוביל כמובן לבחינה מחודשת של ההתפתחויות העלילתיות, ולהוספת נדבכים של רגש ועומד לדמויות. התוצאה היא סרט ביכורים מרשים ויוצא דופן שזכה לביקורות משבחות.