העלילה עוקבת אחר תולדות חייו של קוהאן באופן מדויק למדי, אך תוך עיבוד אמנותי וללא מעקב רצוף אחר הרצף הכרונולוגי. בפרט, החילו יוצרי הסרט על עצמם את קוד המוסר של הוליווד באופן מחמיר והשמיטו את העובדה שקוהאן (הקתולי) התגרש והתחתן שנית. כפי שקוהאן פעל במוצהר על מנת לרומם את מורל האומה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כך הופק הסרט במוצהר על מנת לרומם את המורל בעת מלחמת העולם השנייה, ימים ספורים לאחר התחלת העבודה על הסרט אירעה המתקפה על סרט פטריוטי מאד על דמות פטריוטית מאד, כיוון שהתהלכו שמועות כביכול שהיו לו קשרים עם המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית והוא חשש שיוקע כקומוניסט. הדבר לא עולה בקנה אחד עם המציאות בה המקרתיזם, רדיפת אמנים על רקע פוליטי, החל רק כשמונה שנים לאחר השלמת הסרט.

עיבודו של קרלוס סאורה (קריאת העורב, טנגו) לאופרה המפורסמת של ביזה "כרמן". חייה של חבורת שחקנים ורקדנים, המבצעת חזרות לעיבוד פלמנקו לאופרה משתנים ללא היכר, כאשר צעירה בשם כרמן באה לשחק בתפקיד הראשי ומטשטשת את הגבולות שבין מציאות לאמנות. עם אנטוניו גאדס (חתונת הדמים) ולאורה דל סול (פרופסור). הסרט זכה בשני פרסים בפסטיבל קאן והיה מועמד לאוסקר הסרט הזר הטוב ביותר.