צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
סרטו של אנרי ז`ורז` קלוזו (diabolique) אודות ארבעה גברים המובילים שתי משאיות מלאות ניטרו גליצרין לבאר נפט שמשתוללת בה שריפה. כל תנועה לא נכונה עלולה להעיף אותם השמיימה. קלוזו מוכיח ביצירת המופת שלו עד כמה ידע להשתמש בשפה הקולנועית, בעיקר בעריכה, על מנת ליצור מתח עוכר שלווה ועוצר נשימה. סרט שעדיין עובד, עשרות שנים אחרי שנוצר. מהדורת קריטריון מכילה ראיונות עם הביוגרף של הבמאי ועם איב מונטאן (שמופיע בסרט) וכן תיעודי על חייו של קלוזו.
אחד הסרטים הקלאסיים הגדולים של הקולנוע המבוסס על רומן רב מכר של ג'ון סטיינבק ("קדמת עדן"). הנרי פונדה ("קלמנטיין יקירתי", "הנאשם" ואוסקר על "האגם המוזהב") מגלם את דמותו של טום ג'ואד, גבר שמשתחרר מהכלא לאחר ריצוי עונש מאסר על רצח. הוא מגיע לעיר הולדתו ומגלה שמצפה לו שיקום לא קל, משפחתו נעקרה מאדמתה ומחליטה לעבור ל"ארץ המובטחת"-קליפורניה. כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה, המסע אל התקווה הופך לסיוט, מסע זועם של האדם הפשוט בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית של שנות ה-30. "ענבי זעם" היה מועמד ל-7 פרסי אוסקר וזכה ב-2 פרסים כולל הבימאי הטוב ביותר - ג'ון פורד ואוסקר משנה לשחקנית ג'יין דארוול.
ספנסר טרייסי (משפטי נירנברג) מככב בסרטו הראשון של פריץ לאנג (מטרופוליס) בארצות הברית, לאחר שיצא לגלות מגרמניה הנאצית. הסרט מתאר את נקמתו של אדם שהואשם בחטיפה ומצא עצמו מותקף על ידי המון זועם ומוסת שארגן לינץ' בבית המעצר בו שהה. לאנג שוב מביע את דעתו על לקיחת החוק לידיים על ידי הקהילה (כמו ביצירת המופת שלו M), תוך התייחסות מוחבאת למה שהתרחש באותו הזמן במולדתו האירופית. את התסריט המועמד לאוסקר כתב נורמן קראסנה ("מר וגברת סמית'" של היצ'קוק).
אורות הגז (באנגלית: Gaslight) הוא סרט מתח בבימויו של ג'ורג' קיוקור. תסריט הסרט מבוסס על מחזה באותו שם מאת פטריק המילטון משנת 1938. המחזה עוּבד לראשונה לסרט בשנת 1940; סרטו של קיוקור הוא הגרסה הקולנועית השנייה של המחזה; בסרט זה שיחקו אינגריד ברגמן, שארל בואייה, ג'וזף קוטן ואנג'לה לאנסברי. הסרט מגולל את סיפורה של פאולה אלקיסט (אינגריד ברגמן), שבילדותה הייתה עדה לרצח דודתה (שגידלה אותה) - זמרת האופרה אליס אלקיסט; הופעתה של הילדה בזירת הרצח מפריעה לרוצח למצוא את תכשיטיה המוחבאים של הדודה. פאולה נשלחת לאיטליה כדי לפתח את קולה אצל המאסטרו גוארדי (אמיל ראמאו), שהיה גם המורה לזִמרה של דודתה; היא מתאהבת בנגנו של המאסטרו, גרגורי אנטון (שארל בואייה), והם מחליטים להתחתן.
טוני קאמונטה המכונה "פני צלקת" הוא בן שכונת עוני ההופך משומר-ראש זוטר למלך עולם הפשע של שיקגו - ללא ספק הגנגסטר הנועז, האנרגטי ורב העוצמה ביותר שנראה אי פעם על המסך. את דמותו ביססו בן הכט ושותפיו לתסריט על הקריירה של אל קאפונה. כל האמור לעיל, בסיוע הבימוי המבריק של הווארד הוקס, הסגנון הוויזואלי האגרסיבי, העריכה המקורית, אפיון הדמויות ובעיקר הטיפול הציני בחומר, הופכים את "פני צלקת" לסרט גנגסטרים קלאסי ואת הצפייה בו לחוויה מענגת גם בימינו.
ארול פלין (הרפתקאות דון חואן) האחד והיחיד הוא רובין -"לקחת מהעשירים ולתת לעניים" - הוד, ואוליביה דה הווילנד (חלף עם הרוח) היא העלמה מריון, באחד מסרטי ההרפתקאות הקלאסיים של כל הזמנים.
בפעם היחידה בתולדות טקס האוסקר, היו שלושה שחקנים מאותו הסרט מועמדים לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר: צ'רלס לאוטון (הגיבן מנוטר-דאם) בתפקיד הקפטן העריץ, בליי; קלארק גייבל (חלף עם הרוח) האלמותי בתפקיד פלטשר כריסטיאן, ופרנשו טון בתפקיד באיים. קלאסיקת-על שזכתה להיכלל ברשימת 100 הסרטים החשובים ביותר של אמריקה.
הסוס הלבן מספר על מערכת יחסים הנרקמת בין סוס פרא לבן לבין ילד דייג. בדרום צרפת, באזור לה קאמרג', מנהיג הסייח הלבן עדר של סוסי פרא גאים, שאינם מאפשרים לבני האדם לאלפם. פולקו, הדייג הצעיר, מצליח לאלף אותו וחברות נוצרת בין השניים. פולקו והסייח הלבן יוצאים לתור אחרי החופש שבני אנוש אינם מאפשרים להם לחוות.