סיפורו של אוסקר שינדלר, איש עסקים שניצל את קשריו למפלגה הנאצית להציל מאות יהודים ממוות במחנות.

ב-23 בספטמבר 1939 ניגן ולאדיסלב שפילמן, פסנתרן יהודי צעיר, את הנוקטארנו בדו דיאז מינור של שופן, בשידור חי ברדיו בעוד הפגזים הגרמנים מתפוצצים בחוץ. הייתה זו היצירה האחרונה ששודרה בשידור חי מוורשה. באותו יום הרסה פצצה גרמנית את תחנת הכוח, והרדיו הפולני השתתק. הפסנתרן הצעיר והמחונן שרד בגטו וורשה כשהוא מנגן לפרנסת משפחתו, הוא היחיד מבני המשפחה שמצליח לחמוק ממחנות המוות. עכשיו עליו לחיות בסתר בלב הגטו. כך הוא חולק את הסבל, ההשפלה, והמאבק.

דרמה היסטורית בפולנית וליטאית המבוססת על הרומן באותו שם, מאת יוצרי הרומן "לאהוב את וינסנט", זוכה פרס הנובל של ריימונט. יאגנה היא צעירה הנחושה לחצוב את דרכה בגבולות כפר פולני של סוף המאה ה־19 - חממה של רכילות וסכסוכים מתמשכים, שהחזיקו עשירים ועניים גם יחד מתוך גאווה על אדמתם, דבקות במסורות צבעוניות ופטריארכייה מושרשת. כאשר יאגנה מוצאת את עצמה בין הרצונות הסותרים של החקלאי העשיר של הכפר, בנו הבכור, וגברים מובילים אחרים בקהילה, ההתנגדות שלה מציבה אותה במסלול התנגשות טרגי עם הקהילה סביבה. "איכרים" מבוסס על הרומן באותו שם זוכה פרס נובל.

ורוניקה חייה בפולין. ורוניק חייה בצרפת. הן לא מכירות אחת את השנייה. ורוניקה משיגה מקום בבי"ס למוסיקה, עובדת קשה, אבל מתמוטטת ומתה בביצועה הראשון. בנקודה זו, חייה של ורוניק נראים כי התחלפו והיא מחליטה לא להיות זמרת.

דינמיקה הרסנית של זוגיות המבוססת על אי-שוויון. דומיניק מחליטה להתגרש מבעלה קרול, ספר פולני החי בפריז, מאחר ולטענתה אינו מסוגל לממש את נישואיהם במיטה. קרול הפגוע נזרק לא רק ממערכת היחסים אלא מאבד גם את זכות התושבות בצרפת ונאלץ לחזור לפולין. שם הוא מתחיל לסחור בשוק השחור למחייתו ומפתח אובססיה ותוכניות נקמה באשתו לשעבר, עד שהנסיבות משנות את תוכניותיו.

מריל סטריפ זוכת האוסקר כשחקנית הטובה ביותר. בניו יורק 1947 צעיר דרומי חולם על קריירה של סופר ושוכר חדר בברוקלין. סמוך לו גרה סופי, ניצולת שואה, יחד עם אהובה האינטלקטואל. סופי מספרת לסופר את סיפור חייה הטראומטי ומלא הסבל.

סוביבור היה אחד משלושת מחנות ההשמדה שנבנו על ידי הגרמנים במזרח פולין בתקופת מלחמת העולם השנייה. זהו גם האתר שהתרחש בו מעשה גבורה חשוב - ניסיון הבריחה של 600 מאסירי המחנה שנידונו להזין את אחיהם לתוך הכבשנים. כרבע מיליון הושמדו בסוביבור, 300 הצליחו להימלט.

קולנוענית צעירה יוצאת למסע חשיפה – כיצד הפך פועל בניין פשוט לסמל מהפכני בפולין הקומוינסטית של שנות החמישים, מדוע נעלם לפתע פתאום, ומה עלה בגורלו. מותחן קולנועי כהיסטוריוגרפיה, האינדיווידואל בגלגלי השיניים של הממסד, תעמולה ואמת – זאת ועוד ביצירת המופת של גדול במאי פולין, אנדז'יי ויידה (אפר ויהלומים), שזיכתה אותו בפרס מיוחד בפסטיבל קאן. הסרט אמנם סיבך את יוצרו עם שלטונות הצנזורה הטוטאליטאריים, אבל הפך את ויידה לשם דבר בקולנוע העולמי.

חנה שטרן (קירסטן דאנסט) היא נערה יהודייה אמריקאית שמואסת בסיפורי זכרונות של סבתה על זוועת השואה. בליל הסדר אחד היא הולכת לפתוח את הדלת לאליהו הנביא. באופן לא ידוע היא חוזרת אחורה בזמן לשנת 1942 ומוצאת את עצמה בעיירה יהודית טיפוסית בפולין, שם היא מכירה את רבקה (בריטני מרפי). היא מגיעה בזמן שנערכת חתונה אשר בסיומה מגיעים חיילים נאצים הלוקחים את תושבי העיירה למחנה ריכוז. חנה, המודעת לכך שהיא חזרה לתקופת השואה, חווה את השואה על בשרה ומחזקת את הסובבות אותה בסיפורים על חייה האמיתיים באמריקה ובעקבות המסע האישי שלה גם סיפורים על הקוסם מארץ עוץ. לבסוף מתחלפת חנה עם נערה חולה אחרת כדי להצילה ומגיעה לגיא הריגה. כשהיא נמצאת על סף מוות היא מתעוררת כשכל משפחתה סביבה היא מדברת עם סבתה בנושא השואה ומתוך הידע שלה (על דברים שסבתה לא סיפרה לה) מתברר שהיא לא חלמה אלא באמת חזרה אחורה בזמן. הסרט מסתיים עם המסר של תודעת השואה על רקע המשפחה השרה שירי חג בפסח.