סיפורה האינטימי של משפחה איטלקית לאורך ארבעה עשורים. שני אחים, ניקולא ומתיאו, גדלים יחד ומתחלקים בכל: בחברים, בתקוות, בחלומות. אבל הם גם מאוד שונים. האחד נשמה טובה, השני נשמה מעונה (ויפה כמו אפולו) ושניהם מקסימים בתכלית. השניים מוצאים עצמם שוב ושוב בשולי האירועים המרכזיים באיטליה, שמפגישים ומפרידים ביניהם פעם אחר פעם. הם יתבגרו, יפגעו, יאבדו חלומות, יטפחו אשליות, יפתחו את עצמם לחיים.הסיפור סביבם מתרחב ומשתדרג, הדמויות הולכות ומעמיקות ובסוף נצטער להפרד מהן. מבלי לאבד את האינטימיות, הסרט צובר מימדים של אפוס משפחתי היסטורי, אינטיליגנטי וסוחף, שכולו הומניזם ונדיבות רגשית.
עיבודו המופתי והכל כך מדויק של אורסון וולס, לרוח הספר האניגמטי של פרנץ קפקא – "המשפט". אנתוני פרקינס מגלם את דמותו של יוזף ק., שמתעורר בוקר אחד לסיוט נוראי: מסתבר שהליך משפטי נגדו יצא לדרך, אבל אין לו מושג קלוש על מה ולמה. העולם הבירוקרטי ותחושת הבלהות, שעולים מתוך ספרו של קפקא, מקבלים בשר ודם קולנועי באמצעות העיצוב, זוויות המצלמה הקיצוניות, והשימוש הווירטואוזי בחלל. (הסרט בשחור לבן)