פלסטינים וישראלים, לוחמים ואנשי צבא, אויבים לשעבר יוצאים למסע משותף למען השלום. הסרט מתעד את התהליך שעוברים גיבוריו – מחיילים בשדה הקרב לפעילי שלום המבקשים לשים קץ לאלימות בין הצדדים. תוך כדי מסעם הם נתקלים בהתנגדות של החברה אליה הם שייכים, הרואה בהם בוגדים, וכל זאת כאשר ברקע מלחמה נוספת בעזה עומדת בפתח. סרטו התיעודי של הבמאי סטיב אפקון חורג מההקשר המקומי ומביא סיפור אוניברסלי על היכולת האנושית לראות מעבר לנרטיבים שאנו נוטים לקבל כמציאות, ועל הכמיהה לחופש, להכרה ולאחווה. מסעם של גיבורי הסרט חושף את הפוטנציאל הטמון ברוח האנושית – להשתחרר מסיפורים שאינם משרתים אותנו עוד, ולייצר חזון חדש עבור החברה בה אנו חיים.
הסרט עוסק בהתחברות הנדירה של שתי קהילות שללא הגורל המתעתע המכתיב סדר היום הישראלי, ייתכן ולעולם לא היו נפגשות. זהו מפגש והתחברות שהחברה הישראלית עדיין לא חוותה, זהו סרט על אנשים שבמקום לאבד תקווה, להתפצל, להיפרד, ולגווע כקהילה, הם העדיפו לעגל פינות ולחפש את המשותף ולא את המפריד. זהו תיעודו של מסע בן 10 שנים. מסע חיבור בין אנשים.
רוב האנשים, גם המשכילים שבינינו, כנראה לא יודעים הרבה על זאב ולדימיר ז'בוטינסקי. יודעים שהיה אבי תנועת חירות, יודעים שהיה רוויזיוניסט. לא בטוח שיודעים מה משמעות המושג רוויזיוניזם. מעטים יודעים שתרגם את "אנבל-לי" של פו, מעטים עוד יותר קראו את הרומן ההיסטורי "שמשון". הסרט מנסה להבין את דמותו המתעתעת; דמות הבנויה מסתירות פנימיות חריפות, מבחירות משמעותיות, מרצונות ויכולות מרשימות שהובילו אותו בסופו של דבר לסיים את חייו בטרם עת אבל הותירו חותם עצום על הציונות ועל ישראל.