סאטין היא הכוכבת הזוהרת של מועדון הלילה המפורסם ביותר, בתחילת המאה העשרים. היא באה ממעמד נמוך, ומתכוונת להתחתן עם בן אצולה, כדי לבסס את מעמדה. אלא שבגורל רוצה אחרת וסופר צעיר כובש את לבה דרך שירים ומנגינות. כולם רוצים נתח מסאטין והנערה הצעירה חייבת להחליט לאן פניה מועדות.
סרטם הראשון של להקת הביטלס היא קומדייה אשר מתארת יום "טיפוסי" בחייהם: מעריצים היסטרים, קרובי משפחה מטורפים והמון המון שירים. סרטו המצוין של ריצ'ארד לסטר דווקא מראה את חברי הלהקה בצורה נינוחה על המסך, כאילו נולדו לכך
"אמריקאי בפריס" הוא הזוכה הגדול של האוסקרים לשנת 1951 - בעיקר בשל סצינת הסיום הקלאסית: 17 דקות של ריקוד קולנועי שמשלב בין צבעים, תנועה, מוסיקה וזמרה באופן שספק אם נוצר כמוהו. לכאורה, הסצינה הזו חריגה מאד, בודאי לצופה עכשווי, אבל השוו אותה למשל, לסצינות הקרב מ"מטריקס" (הראשון) ותקבלו את אותה אנרגיה ותעוזה שבשבילן שווה ללכת לקולנוע. העלילה כאן לא מאד חשובה, היא עוסקת בחייל אמריקאי משוחרר שהשתקע בפריס במטרה להפוך לצייר. על רקע זה הוא פוגש בחורה עם כסף שמוכנה לעזור לו אבל הוא בוחר להתאהב דווקא בצרפתייה חמודה (לזלי קארון בהופעתה הראשונה בקולנוע) של
שלושים שנה לאחר האירוע שמשך אליו מעל למאה אלף איש, מגיעה מהדורה מיוחדת המשחזרת את הפסטיבל האדיר שהוגדר כבר אז כ"וודסטוק השחור". בין אמני ה-R&B, גוספל, בלוז ונשמה, ניתן למצוא גם את הקומיקאי ריצ'ארד פריור, את ג'סי ג'קסון, האיש והדרשה, המוזיקאים לות'ר אינגרם, אייזק הייז, The Emotions ועוד רבים ומעולים.
מייקל דאגלס מככב בסרטו של ריצ'רד אטנבורו, שורת המקהלה, סיפור על הקשיים והמהמורות של עולם התאטרון. זאק (מייקל דאגלס) בוחן רקדנים למיוזיקל חדש בברודווי, ומסנן מתוך ההמונים קבוצה קטנה של רקדנים שאפתניים, הרוצים להיבחר לשורת המקהלה של המחזה. אחרי שצימצם את מספרם ל-16 רקדנים, נשים וגברים, זאק מבקש מכל אחד מהמתחרים לצעוד קדימה ולעמוד תחת אורות הבמה. שם הוא שואל אותם על חייהם ועל שאיפותיהם. תוך שהוא חוקר אותם על עברם, זאק מתעמת עם עברו-שלו, כשחברתו לשעבר, שילה, שהייתה פעם שחקנית מצליחה, מחפשת כעת עבודה...